על קבר וקבורה בלשון תנ"ך לעומת לשון ימינו.
@yiramne נדבר על הקבר ועל הקבורה שלכם (פרשת ויחי) 😱 #לשון #קבר #קבורה #פרשתהשבוע #בידול @ירעם נתניהו
תמלול:
קבורה בתנ"ך – לא מה שחשבתם.
בתנ"ך קבורה באה בדר"כ במשמעות מקום הקבורה, הקבר עצמו. כמו בפרשת ויחי: אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם, וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם – תקבור אותי במקום הקבורה שלהם. או כמו: וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם – על מקום קבורתה. או: וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה – את מקום קבורתו.
מעט פעמים יש בתנ"ך קבורה במשמעות הטמנת המת באדמה, כמו: קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר – יקברו אותו כמו שקוברים חמור.
העברית שלנו משתדלת למנוע דו-משמעויות, ולכן זנחה את המשמעות קבורה = קבר, והיום יש הבחנה ברורה בין קבורה ובין קֶבר: קבוּרה הבאת המת לקברו | קֶבר – מקום הקבורה עצמו.
עוד בעניין:
כתיבת תגובה