על המשמעות של "אחרי רבים להטות" בתנ"ך ובימינו.
ר: "בדמוקרטיה הרוב קובע", שומעים בימים האלה כבכל תקופת בחירות, ולפעמים מוסיפים: כבר בתורה כתוב: 'אחרי רבים להטות'". שלום, כאן רא"ר ונורית אלרואי. נורית – הפסוק באמת מדבר על הרוב הקובע?
נ: כנראה לא. "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת", כתוב בספר שמות, "וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת". חכמינו חילקו את הפסוק לשלושה, והחלק השלישי היה: אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת. ומכאן למדו: "יחיד ורבים – הלכה כרבים". על הכלל הזה מושתתת הכרעת הרוב בבתי המשפט עד היום.
ר: וגם בדורות המאוחרים יותר פירשו כך את הפסוק.
נ: לא. פרשנים רבים התנגדו לחלוקה הזאת, והראו שעל פי טעמי המקרא הפסוק מתחלק רק לשניים: "לא תהיה אחרי רבים לרעות/ ולא תענה על ריב לנטות אחרי רבים להטות". וכך מסביר רש"י: "לא תהיה אחרי רבים לרעות – "אם ראית רשעים מטין משפט, לא תאמר הואיל ורבּים הם הנני נוטה אחריהם".
ר: ואיך הוא הסביר את החלק השני – ולא תענה על ריב, לנטות אחרי רבים, להטות?
נ: כמעט כמו החלק הראשון: בעת ריב אל תלך אחרי הרבים רק מפני שהם רבים, אם בכך יוּטֶה המשפט. בפירושו של רש"י שני החלקים משלימים זה את זה. לפיו התורה אוסרת לנטות אחר הרוב בלי בדיקת העניין, ומגבילה את כוחו של הרוב כדי שלא לפגוע בזכויות המיעוט. וממשיל המשלים חנניה רייכמן מסכם בקיצור נמרץ: עשה על פי הטוב ולא על פי הרוב.
ר: נורית אלרואי – תודה רבה!
כתיבת תגובה