על מקור הביטוי "עשה לביתו".
רותי: הכנסת העשרים, כמו כל כנסת חדשה – יש בה פנים ותיקות ויש בה פנים חדשות – חברי כנסת שבאו במקומם של הפורשים. שלום, כאן רא"ר ונורית אלרואי. על חברי הכנסת הפורשים אומרים, בחצי חיוך, שהם הולכים לעשות לביתם. מניין הביטוי הזה?
נורית: כמו רבים מהביטויים שלנו – מן התנ"ך. יעקב נאלץ לעבוד אצל לבן כדי לשאת את רחל לאישה. לאחר ששילם את חובו המופקע ללבן ביקש יעקב לשוב לארץ כנען עם בני משפחתו ואמר ללבן, חותנו: "שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי… כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ". כלומר מילאתי את חלקי בהסכם העבודה ועכשיו שחרר אותי ואת בני משפחתי. לבן לא רצה להפסיד עובד חרוץ ומוכשר כל כך וניסה לשכנע את יעקב שיישאר. אבל יעקב טען שעד עכשיו הוא דאג לענייניו של לבן ועכשיו הגיע הזמן שיעבוד למען בני משפחתו: "אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ … כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי וַיִּפְרֹץ לָרֹב … וְעַתָּה מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי".
רותי: אצל יעקב הביטוי הזה הוא אמצעי לחץ – באותה עת הוא לא רצה באמת לעשות לביתו, אלא ניסה ללחוץ על לבן לקבל את תנאיו ולתת לו את כל בני הצאן הנקודים והטלואים.
נורית: נכון, ואולי גם לא כל אנשי הציבור מתכוונים באמת לעשות לביתם ומשתמשים לא רק במילים של יעקב אלא גם נוהגים כמוהו.
רותי: נורית אלרואי, תודה רבה.
כתיבת תגובה