למה "שולם" ולא "שלום" ועל הגיית "פעם".
מנחם: שלום לנורית אלרואי, מורה ועורכת לשון.
נורית, את היית ילדה, בתל אביב, בסוף שנות הארבעים ובתחילת שנות החמישים – את יכולה לספר לנו משהו על לשון הילדים של אותה התקופה?
נורית: שלום. הייתה לנו שפה משלנו, בעיקר מעֵין חרוזים לכל הזדמנות. למשל, כשרַבְנו עם חבר מיד הפסקנו לדבֵּר אתו, ועברנו למצב של "ברוגז". כדי להבטיח את העניין היינו מושיטים כלפיו את האגודל ואומרים: ברוגז ברוגז לעולם, שולם שולם אף פעם.
אבל ה'ברוגז' לא היה נמשך זמן רב, וּכְשרצינו להפסיק אותו היינו מושיטים את הזרת, מְשלבים אותה בַּזרת של האויב, מנענעים את הידיים למעלה וּלמטה ואומרים: שולם שולם לעולם, ברוגז ברוגז אף פעם. כמובן, עד הפעם הבאה.
מנחם: למה לדעתך שולם ולא שלום?
נורית: נראה לי שהסיבה כפולה: שולם פירושו שלום ביידיש, והיידיש השפיעה מאוד על העברית באותם ימים – גם על לְשון הילדים. שולם כמו שולם עליכם. חוץ מזה היה צריך להיות דמיון בַּמשקל בין ברוגז לבין היפוכו. הרי אי אפשר להגיד ברוגז ברוגז לעולם, שלום שלום אף פעם. ואגב, אף פעם – במלרע – כפי שאתה יכול לשמוע, מפני שכך הקֶצב מכתיב: אף פעם. וּלְשום ילד לא הפריע, שבכל מקום אומרים 'פעם', וכאן – אף פעם: שולם שולם לעולם, ברוגז ברוגז אף פעם.
מנחם: תודה רבה לנורית אלרואי.
כתיבת תגובה