על מקור הביטוי ומשמעו ועל ההסבר המעניין על "נס" פה.
אתמול אמרנו על המשפט "אני חושב שעדיין לא נס כוחי", שהוא עירוב של שני ביטויים – תש כוחו ולא נס לחו, ודנו בראשון שבהם ובהיפוכו – כוחו במותניו. שניהם נאמרו על משה, הזכרנו. והנה גם הביטוי "לא נס לחו" קשור במשה.
לאחר תלאות רבות במדבר הגיע משה אל גבולה של הארץ המובטחת, זכה לראות אותה מרחוק, ואחר כך מת. והכתוב אומר: "וּמשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ, לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה". לֵחַ – שם עצם ופירושו לחלוחית, רטיבות, ובהשאלה רעננות, חיוניות.
שם התואר לַח משמש גם בלשוננו, ובלשון חכמים מידת הלח היא מידת נוזלים. לא נס לחו – לא חלפה חיוניותו – יש מפרשים על יסוד הערבית ש'נס' פירושו יבש ולא נס לחו – לא יבשה הלחלוחית שבו. ובאמת המשורר משה אבן עזרא, שהערבית הייתה שגורה בפיו, כותב באחד משיריו: "וינוס לחֶך וייבש כוחֶך". אך היום נוטים להבין: לא נס לחו – לא "ברח" לחו.
על האומללים ששרדו אחרי הפוגרום הגדול אומר ביאליק בשירו בעיר ההרגה: מֵת רוּחָם, נָס לֵחָם, וֵאלֹהֵיהֶם עֲזָבָם". בימינו עלתה תוחלת החיים, ואנשים שנחשבו בעבר זקנים, היום עוד כוחם במותניהם ואפשר לומר עליהם שלא נס לחם.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה