משרירות הלב בלשון התנ"ך ועד החלטה שרירותית בלשון ימינו.
"ההנהלה נוהגת בנוקשות ובשרירות לב". שרירות לב – קשיחות הלב. הנוהג בשרירות לב מאמץ את לבו וחוסם את הדרך אליו: "ולא שמעו ולא היטו את אוזנם וילכו איש בשרירות לבם הרע", אומר ירמיהו. הלכו בשרירות לבם – נהגו בעקשנות, בקשיחות.
בארמית שריר משמעו חזק, אמיץ, תקיף ומכאן בעברית דבר שריר וקיים הוא דבר שקיומו חזק, בעל תוקף, ודאי: "הכול שריר וקיים ולראיה באנו על החתום" – כתוב בנוסח הכתובה.
גם המילה שריר מן המשפחה הזאת, ובתנ"ך מוצאים אותה פעם אחת בלבד, בספר איוב: "הנה נא כוחו במותניו ואונו בשרירי בטנו" – נאמר על הבהמות – סוס היאור. השריר מקנה את יכולת החוזק של אבר כלשהו בגוף. אימוץ אבר בגוף הוא למעשה אימוץ שריר, ואימוץ הלב מביא לידי שרירות הלב.
בימי הביניים התרחבה מעט המשמעות של 'שרירות הלב' ופירושה: הפקרות, סטייה וניתוק מן המקובל והמוסכם.
בעברית החדשה נוצר התואר שרירותי: הנעשה מתוך שרירות, מנותק משיקול הגיוני. משרירות הלב בלשון התנ"ך ועד החלטה שרירותית.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה