על ערבוב של שני ניבים עבריים מן המקורות.
"אני חושב שעדיין לא נס כוחי", אמר איש ציבור לחברו, וערבב שני ניבים עבריים מן המקורות: 'תש כוחו' ו-'לא נס לחו'.
גם זה וגם זה נאמר על משה רבנו. על 'לא נס לחו' נדבר מחר. הפועל תש או תשש בא אל העברית מן הארמית ופירושו נחלש, רפה. כאשר היה משה על הר סיני ובני ישראל בנו את עגל הזהב, ציווה עליו ה': "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ…" – רד אל העם כי הוא חטא. בתלמוד מובאת בשם ר' אלעזר כוונה נוספת של המילים האלה: משה הוּרד לא רק מן ההר אלא גם מגדולתו, וכששמע את הדברים "מיד תשש כוחו … ולא היה לו כוח לדבר" לשון הכתוב.
באותו עניין אומר במאה האחת-עשרה הרשב"ם – ר' שמואל בן מאיר: "כשראה (משה) את העגל תשש כוחו ולא היה בו כוח להשליכם רחוק ממנו". משה נחלש, כוחו נטש אותו, הוא היה תשוש.
היפוכו של הביטוי הזה: כוחו במותניו. אלוהים מתאר באוזני איוב בעל חיים חזק מאוד – הבהמות – ולפי תיאורו נראה שהכוונה להיפופוטם: "הִנֵּה נָא כֹחוֹ בְמָתְנָיו וְאֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ". המותניים והבטן נחשבו למוקדי הכוח. איש הציבור המעיד שכוחו עדיין עמו יוכל אפוא לומר: אני חושב שלא תש כוחי, או: אני חושב שעדיין כוחי במותניי.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה