על מקור הביטוי ועל מהו "שחת".
המן הרשע היה רגיל שמצייתים לו, אבל מרדכי היהודי היה גאה, ולא הסכים להשתחוות לו. המן החליט להעניש את מרדכי, ובעצת זרש אשתו הכין עץ גבוה חמישים אמה. אבל, כידוע, המזימה של המן נכשלה, והוא ועשרת בניו נתלו על אותו העץ שהכין המן למרדכי.
אפשר להגיד שהגלגל התהפך, שהמזימה של המן חזרה אליו כמו בומרנג. ואולם בעברית יש ביטויים ציוריים ברורים לתיאור המצב הזה: אחת מאמרות החוכמה בספר משלי היא: "כורה שחת בה יפול וגולל אבן אליו תשוב."
שחת היא שוחה, בור. מי שחופר בור לזולתו כדי להכשילו, סופו שייפול בו בעצמו, ומי שמגלגל אבן כדי לפגוע באחר, תתגלגל האבן, תחזור אליו ותפגע בו.
את תמונת הנופל בבור שכרה לעצמו מוצאים גם במזמור תהלים: "בור כרה וַיַחְפְרֵהוּ וַיפול בְּשחת יפעל": הרשע לא ישיג את מבוקשו ויתאכזב, ולא זו בלבד, אלא שייפול בבור שחפר לאויבו.
המן הכין עץ לתלות עליו את מרדכי ונתלה עליו בעצמו – בור כרה וַיחפרהו, וההמשך ידוע.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה