על הביטויים: תוהו ובוהו, עולם התוהו, אנשים של תוהו ועוד.
כל מאמציו להציל את המפעל עלו בתוהו.
עלו בתוהו – נכשלו, היו לריק, לשווא. תוהו הוא ביסודו ריק, לא כלום, גם בצירוף "תוהו ובוהו", ועל כך דיברנו בהרחבה.
איוב משיב על דבריו של אליפז חברו ואומר בין השאר שחבריו בגדו בו כמו נחל אכזב: "יילפתו ארחות דרכם, יעלו בתוהו ויאבֵדו." איוב מתאר נחל אכזב בימי הקיץ: המים המעטים מתפתלים והולכים בדרכים עקלקלות עד שהם נעלמים ל"שום מקום", או מתאדים ונמוגים. בספר תהילים תוהו הוא מקום שאין אפשרות להגיע אליו: "תהו לא דרך" כתוב שם. אם כן תוהו הוא מקום נידח ושומם או שום מקום, ו-עלו בתוהו – נעלמו בשממה או בריק, והיום – הגיעו ללא כלום.
בלשון חכמים כונו אנשים ריקים ונחותים "אנשים של תוהו": "אנשים הללו של שווא הם, של תוהו הם", כתוב בתלמוד במסכת ברכות.
בלשון ימי הביניים נקרא רגע התחדשותו של הירח לפי חשבון השנה שמלפני בריאת העולם "מולד (של) תוהו", ובקבלה עולם התוהו הוא כינוי לעולם הזה, עולם שנשמות החוטאים תועות ומתייסרות בו. מכל הביטויים האלה מוכר ומקובל היום רק הביטוי עלה בתוהו.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה