על לפרוץ גדר – מהתנ"ך ועד ימינו.
על אדם שמפר את החוק אומרים שהוא פורץ גדר. בימי קדם הוקפו יישובים, בתים וחלקות אדמה בגדר אבנים. הגדר קבעה את גבולותיו של מקום והגנה עליו. מי ששבר את הגדר, בקע אותה או הרס אותה נקרא בלשון התנ"ך – פורץ גדר.
בעל הכרם, במשל של ישעיהו, מבקש לעקור את כרמו מפני שלא נתן פירות מתוקים כיעדו אלא עשה פירות באושים: "הסר משוכּתו והיה לבער, פרוץ גדרו והיה למרמס". משוכּתו – גדר של קוצים. גדרו – גדר של אבנים. כאן המשמעות של פריצת הגדר כפשוטה.
אבל כבר בתנ"ך יש שמשמעות הביטוי הזה מושאלת: קוהלת ממשיל משל: "פורץ גדר ישכנו נחש". ההורס גדר, נחש עלול לצאת מבין אבניה ולהכיש אותו. מי שעושה מעשה רע יבוא על עונשו. וכשנשאל הנחש בלשון המדרש: "… מפני מה אתה מצוי בין הגדרות, אמר…: מפני שפרצתי גדרו של עולם". בלשון חכמים פריצת גדר היא עברה, הפרת חוק: "כל הפורץ גדרן של חכמים, לְסוף פורענות באה עליו." כתוב בתוספתא.
וטוביה החולב של שלום עליכם מנסה לתאר איך היה נראה העולם בשליטתם של שוטים: "אילו בידי שוטים ניתנה ארץ, היו פורצים גדר וגודרים פרץ".
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה