על ביטויים של שתיקה וסבל: נושא בשרו בשיניו, לשונו דבקה לחכו, ממלא פיו מים – מיוחד יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
שתיקות אחדות יש בעברית. יש שאדם נושא את סבלו בשתיקה. עליו אומרים בלשון התנ"ך שהוא נושא בשרו בשיניו."
על מה אשא בשרי בשניי?" שואל איוב את חבריו, אין סיבה שאוחז את בשרי בשיני ואבליג על העוול שנעשה לי. "אשא בשרי בשניי", והיום היינו אומרים: אנשוך את שפתיי. כאשר אדם נושך את שפתיו הוא אינו יכול לדבר – הוא שותק.
יש שאדם שותק מפני שהוא המום ואינו יכול להוציא הגה מפיו. עליו אומרים שלשונו דבקה לחכו. מקור הביטוי הזה בשבועה שנשבעו גולי בבל לירושלים: "אם אשכחך ירושלים… תדבק לשוני לחכי…" גם כשהלשון דבוקה לחיך אי אפשר לדבר.
יש שאדם שותק רק כדי שלא לגלות סוד או כאשר אין הוא רוצה להתערב ולתמוך בצד מן הצדדים. הוא נמנע מלהגיב. עליו אומרים בעברית החדשה שהוא ממלא פיו מים – גם כאשר הפה מלא מים אי אפשר לדבר.
השתיקה ששתק הרוב הדומם בעולם אל מול מעשה הזוועה של הנאצים אינה דומה לשתיקה ששתקו היהודים בשואה. אלה מילאו פיהם מים, ואלה נשאו בשרם בשיניהם ולעתים – דבקה לשונם לחכם.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה