מהי המשמעות המדויקת של הפועל "לבצע" ואיך השימוש בו נעשה אינפלציוני?
דיברנו על בֶּצַע ועל הפועל המקראי לִבְצוֹע – לַחְתוֹך, לבקע. ואולם לצד לבצוע יש בתנ"ך גם לבַצֵּע – להביא דבר לקצו, כאילו לחְתוך אותו, לסיים אותו.
בספר ישעיהו ה' אומר שהאשורים הם רק כלי בידיו להיפרע מעם ישראל החוטא: "והיה כי יְבַצַּע ה' את כל מעשהו…" לאחר שיסיים את כל מה שהוא רוצה לעשות נגד מלכות יהודה… יְבַצַע – ישלים את משימתו. במשמעות הזאת משתמשים בפועל לבצע גם היום, אלא שבשימוש יש אינפלציה.
היום אומרים לבצע גם כשאין מתכוונים לסופה של פעולה. הבלשן אבא בנדויד קָבַל על ש"מילה זו נעשתה מכת מדינה." "ביצוע אינו אלא אַחֲרון המעשים" הוא כתב. אַחֲרון המעשים משום שהוא נקודת החיתוך.
לכן נכון לבצע תוכנית – לַהֲבִיאָה לידי גְמָר, או לבצע הריסה של בניין, אם קודם תוכננה ההריסה. אבל לא מומלץ "לבצע תיקונים בכביש" או "לבצע חקירה". כאן אין מדובר בַּשָּלָב הסופי של העבודה אלא בעבודה כולה.
וְלַתוֹהים מה אפשר להגיד במקום לבצע נציע כמה חלופות: להגשים, להוציא אל הפועל, ובעיקר – לעשות. ואילו ביצוע הוא 'מעשה שאין אחריו כלום' כדברי אבא בנדויד.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה