האם הפעלים להָפִיק ולהַנְפִּיק באים משורש אחד, ומה הקשר למפיק בה"א?
שאלו אותנו אם הפעלים להָפִיק ולהַנְפִּיק באים משורש אחד. לא בְּדִיוּק שורש אחד, אבל יש קשר גנטי בין השורשים:
השורש נָפַ"ק ארמי בִּמקורו, ומשמעו: 'יצא'. בעברית, כבר בתנ"ך, יש שורש קרוב – פו"ק, ואף הוא, משמעו – 'יצא', 'הוציא': "אשרי אדם … יפיק תבונה" – יוציא תבונה מתוכו. והיום – מפיקים תועלת ומפיקים זהב או נפט. מפיקים – מוציאים. מן השורש הארמי הקרוב נָפַק נוצרה בעברית נפקנית – יצאנית, וגם המונח הדקדוקי מַפִּיק גזור מן השורש הזה. מַפִּיק – נקודה באות הא, בסוף המילה, המורה לבטא את ההא – לְהַפִּיק אותה מן הגרון.
ומכאן לפועל הֶחדש – לְהַנְפִּיק. גם הוא, פירושו 'להוציא', אבל במשמעות מיוחדת: להוציא מטבעות חדשים, מדליות, או מניות. ובצבא מְנַפְּקִים ציוד – מוציאים אותו מן המחסנים ומפקידים אותו בידי החיילים. הנה יש לנו היום שני פעלים: מַפִּיק וּמַנְפִּיק – בפועל הישן מַפִּיק אין שומעים את הנון. הנון, נבלעה, ובפועל החדש מַנְפִּיק שומעים את הנון.
וכך נוצר הבדל של משמעות בין שני פעלים שהם מצד הדקדוק מילה אחת ופירושה היסודי – מוציא. מֵפִיק, מַנְפִּיק ומַפִּיק – שלושה פעלים ממוצא אחד.
כתיבת תגובה