על מקור הביטוי אנין דעת שממנו התפתח אנין טעם.
ניר כהן מירושלים שואל אותנו מהו אנין טעם.
אנין טעם – מי שטעמו מעודן – הוא צירוף שנתבע בלשון ימינו. ואולם הוא נשען על צירוף מן התלמוד – אנין דעת, שמקורו בארמית ופירושו איסטניס, בעל טעם מעודן ורגיש הסולד מכל דבר גס.
מסכת ברכות בתלמוד מספרת על האמורא רב אשי שעמד בעת התפילה לפני חברו רבינא, וכש"נזדמן לו רוק", כלשון התלמוד, כלומר כשהצטבר רוק בפיו ירק אותו לאחור. כששאל אותו רבינא למה לו ירק לתוך כנף בגדו, כדברי רב יהודה הנזכרים באותו מקום בתלמוד. השיב לו: "אנא אנינא דעתאי" – אני דעתי אנינה: מתוך אנינות דעת בחר רב אשי לירוק לעבר חברו ולא לתוך בגדו. ובמסכת פסחים התלמוד מונה שלושה שחייהם אינם חיים: הרחמנים, הרתחנים ואניני הדעת.
בימינו אין עוד – 'אנין דעת' ויש – 'אנין טעם' והוא אינו מי שסולד מדברים גסים דווקא, אלא מי שאוהב דברים יפים ומשובחים.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה