על שתי משמעויות הפוכות באותה המילה והסבר איך זה קרה.
"מי שאומר 'הריני מחייב את פלוני' מתכוון לומר, שהוא חושב אותו חייב וראוי לעונש; אך מי שאומר: 'הריני מחייב מעשה פלוני', מתכוון לומר, שהמעשה חיובי ורצוי בעיניו." כך כתב הבלשן גד בן-עמי צרפתי.
מחייב לשלילה ומחייב לחיוב. איך נולדו שתי המשמעויות ההפוכות האלה?
בלשון חכמים 'חייב' הוא מי שחלה עליו חובה – היפוכו של פטור. "וכל מצוות עשה שהזמן גרמה – אנשים חייבים ונשים פטורות" כתוב במשנה, ובכל שנה בליל הסדר אנחנו אומרים: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".
חייב הוא גם מי שחל עליו חוב, מי שצריך לשלם או להחזיר דבר. "שניים אומרים זכאי ואחד אומר חייב – זכאי" כתוב במסכת סנהדרין – הרוב קובע.
בימי הביניים החלו להשתמש במילה חיוב במשמעות של אישור, אימות, היפוכה של שלילה. ממנה נגזר תואר השם 'חיובי' – ההפך משלילי.
בימינו התרחבה משמעותו והוא מציין את הצד הטוב, את הדבר הרצוי. הנאשם עשה מעשה שלילי וחויב בדין. אילו עשה מעשה חיובי לא היה מחויב. וכך 'לחייב אדם' על מעשה פירושו לראות בו אשם במעשה, ואילו לחייב את המעשה עצמו פירושו לראות בו מעשה טוב, רצוי.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה