על חלש ועל חולש – שני דברים מנוגדים.
"חזקה על המין הנחשב לחלש, שיחלוש על המין שחזק הוא ממש, כי במין החזק כל החוזק נחלש, מחולשה חזקה אל המין החלש." כך כתב המחבר והאוסף הידוע של הפתגמים והמכתמים, חנניה רייכמן. חלש – רפה, חסר כוח, תשוש. וחולש על אחר – שולט עליו, ועל כך דיברנו אתמול.
היום נדבר על חלש. חלש הוא רפה – מן התנ"ך ועד ימינו. אבל בעברית החדשה חולשה איננה בגוף דווקא אלא גם ביכולת השכלית: תלמיד יכול להיות חלש במקצוע מסוים, ומאמר יכול להיות חלש אם לא נכתב היטב.
בלשון הדיבור גם תה יכול להיות חלש אם יש בו רק מעט תמצית.
לחלוש בעברית העתיקה פירושו גם להחליש את האחר, לגבור עליו: "ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב." כתוב בספר שמות. בלשון חכמים ניתנה לפועל גם משמעות מופשטת ונוצר הביטוי 'חלשה דעתו' – הצטער מאוד, נגרמה לו עוגמת נפש רבה, ומכאן בימינו – חולשת הדעת.
בעברית החדשה חולשה היא גם תורפה, צד חלש באופי או בהתנהגות. חלש בגופו, חלש בשכלו וחלש באופיו.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה