על מכסָה (שאין לה קשר למכסה בסיר) ועל מכס (שבמקור קשור לתרומה).
כדי שה' יפסח על בתיהם של בני ישראל בזמן מכת בכורות הם נצטוו לשחוט שה, למרוח בדמו את משקופי בתיהם ולאכול את בשרו בארבעה עשר בחודש הראשון, הוא חודש ניסן. כל בית אב היה צריך לשחוט שה משלו, ואולם "אִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶׂה, וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָרוֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשׁוֹת…" אם המשפחה קטנה מכדי אכילת שה שלם, ישתתפו שני בתי אב קרובים בשה אחד – מכסה לכל אדם. מכסה היא כמות וגם מנה קצובה.
ואיך מחלקים את בשר השה למנות? "אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָכוֹסוּ עַל הַשֶׂה" – תכוסו – תְחַשבו את הכמות, תקבעו את המכסה. כל אחד יקבל לפי הכמות שהוא מסוגל לאכול.
למילה מכסה אין כל קשר למִכסֶה – החפץ שמכסים בו דברים. המִכסָה אינה מְכַסָה דבר. ואולם יש לה קשר למילה מכס, גם היא מן התנ"ך. לאחר שניצחו בני ישראל את המדיינים, הם נצטוו לתרום חלק מהשלל שלקחו במלחמה לה', לכוהנים וללוויים: "וַיִתֵן משֶׁה אֶת מֶכֶס תְרוּמַת ה' לְאֶלְעָזָר הַכֺּהֵן", כתוב בספר במדבר. אז היה המכס תרומה ואילו היום הוא, כידוע, מס חובה.
מכס ומִכסָה מיציאת מצריים ועד היום.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה