על מקור הביטוי ועל הדימוי שבו וגם על מקור הביטוי "השליך נפשו מנגד".
בזמן מלחמת העולם השנייה היו שהתקוממו נגד מעשי האכזריות שעשו הנאצים ביהודים. על האנשים האלה, חסידי אומות העולם, אומרים שהם "השליכו את נפשם מנגד" או "שמו נפשם בכפם" כדי להציל יהודים.
לשני הביטויים האלה משמעות אחת: סיכנו את חייהם, פעלו למרות הסכנה שנשקפה להם.
את הביטוי 'שם נפשו בכפו' מוצאים בתנ"ך שלוש פעמים, ונראה שהיה נפוץ בימים ההם: יהונתן מנסה לשכנע את שאול שלא יפגע בדוד לרעה ומזכיר לו שדוד, הנער, העמיד את עצמו בסכנה גדולה ויצא להילחם בגולית הפלישתי: "וישם את נפשו בכפו ויך את הפלישתי", אומר יהונתן לשאול.
מהי התמונה שברקע הביטוי הזה?
השׂם את נפשו בכפו כאילו מניח את נפשו במקום החשוף ביותר, שבו הוא עלול לאבד אותה בקלות – בתוך כף ידו, ובכך הוא מסכן אותה. תמונה דומה עולה מן הביטוי "השליך נפשו מנגד": אבימלך, בנו של גדעון, מבקש לקנות לעצמו את המלוכה בזכות מעשי אביו: "וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן", הוא אומר על אביו.
המשליך את נפשו מנגד כאילו אוחז אותה בידו ומשליך אותה לפניו – מפקיר את נפשו ומסכן אותה.
חסידי אומות העולם שמו נפשם בכפם או השליכו נפשם מנגד.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה