על מקור הביטוי ועל החלופות שלו בתנ"ך ובלשון חז"ל.
"לאחר השיטפון נשארו רבים בלא קורת גג". הביטוי 'קורת גג' 'נולד' בעברית החדשה. "וייתכן שלא ימצא… קורת גג לראשו", כתב עגנון בסיפורו הכנסת כלה.
קורת גג היא כינוי למחסה, מקלט או מקום מגורים, והוא משקף בנייה המבוססת על קורות עץ. במשמעות זו השתמש לוט בביטוי 'בצל קורתי'. כשיצא להגן על אורחיו מפני אנשי סדום אמר להם: "…רק לאנשים האלֶ(ה) אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קורתי". 'צל קורה' – בתנ"ך, ובתלמוד "שמי קורה" – תקרה: "מן הארץ ועד שמי קורה" כלומר מן הרצפה עד התקרה.
ביאליק השתמש בביטוי הזה בסיפורו 'מאחורי הגדר': "את הציפורים הוא נותן בכלובים ותולה בשמי קורה".
היום לא מקובל לומר את הביטוי 'שמי קורה', אבל מקובל הצירוף קורת גג, במשמעות המושאלת.
בענייני הלכה מוצאים 'קורת גג' גם במשמעות ממשית: "כשהוא מברך לא יעמוד תחת קורת הגג ויסתכל לחוץ דרך החלון" – מצאנו בהנחיות לברכת הלבנה בראש חודש. ובעניינים שאינם הלכתיים דווקא מקובל מאוד "תחת קורת גג אחת" – הכול במקום אחד: "כל צורכי העסק תחת קורת גג אחת".
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה