"שווה לך" משמש היום בלשון המדוברת, ואולם מתברר שיש לו בסיס במקורותינו.
"שווה לך לראות את התחפושת שלי".
שווה לך – הצירוף הזה משמש היום בלשון המדוברת, ואולם מתברר שיש לו בסיס במקורותינו. 'לשוות' פירושו בדרך כלל 'להיות בדיוק כמו דבר אחר': "אל תען כסיל כאיוולתו פן תשווה לו גם אתה", כתוב בספר משלי. תשווה לו – תדמה לו, תהיה כמוהו.
אבל גם את המשמעות 'כדאי לך' מוצאים במקורות, ודווקא במגילת אסתר: מרוב זעם על מרדכי החליט המן להעניש את כל היהודים. הוא פנה, כידוע, אל המלך אחשוורוש ואמר לו: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים… ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שׁוֹוֶה לְהַנִּיחָם" – למלך לא כדאי להשאיר אותם, כדאי לו להיפטר מהם.
כאשר הזמינה אסתר את המן למשתה אשר עשתה הושבתה שמחתו, גם הפעם בגלל התנהגותו של מרדכי, והמן אמר לבני משפחתו: "וכל זה איננו שׁוֹוֶה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך". שוֹוה, והיום אנחנו אומרים 'שָווה', כדרך לשון חכמים. להמן הרשע לא היה שווה להתנכל ליהודים, כמו שאמרו לו חכמיו וזרש אשתו: "אם מזרע היהודים מרדכי… לא תוכל לו, כי נפול תיפול לפניו."
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה