פירושה המקורי של המילה "שהות", והאם היא זהה ל"שהייה"?
בימים שבהם היה בית המקדש קיים היו העלייה לְרגל והקרבת קורבן הפסח המנהגים העיקריים של החג. מה היה עושה מי שהיה בדרכו להקריב את קרבן הפסח ונזכר שהשאיר בביתו חמץ?
"ההולך לשחוט את פסחו", אומרת התוספתא במסכת פסחים (ב יב), "ונזכר שיש לו חמץ בבית – אם יש לו שְהוּת כדי שיילך ויחזור – חוזר". כלומר, רק אם יש לו דֵי זמן לשוב לביתו, לבער את שארית הֶחמץ ולשוב להקריב את הקרבן – יעשה זאת.
שהות פירושה אפוא – זמן מספיק. היום אף הרחיבו את השְהות הזאת, והיא משמשת במשמעות 'אַרְכָּה' – זמן הניתן לעשות מעשה. למשל: ניתנה למשקיעים שְהות של חודשיים להגיש את הצעתם. עד כאן – הרחבה חוקית.
אבל היום שומעים גם הרחבה שאיננה חוקית. אומרים שְהות במקום שהייה: שר החוץ האריך את שְהותו במיקרונזיה. כאן אין שְהות אלא שהייה – לא את שהותו האריך השר אלא את שהייתו. זמן ששוהים – שהייה, ואילו זמן מספיק או ארכה – שְהות.
כתיבת תגובה