מהי המשמעות המקורית והמדויקת של המילה קורבן, ומדוע אנו משתמשים בה שלא כדין.
הבלשן אבא בנדויד ז"ל, שטבע במידה רבה את לשון השידור ברדיו ובטלוויזיה, ביקש להימנע מן הצירופים "קורבנות המלחמה" או "קורבנות השואה". הינה תמצית דבריו: בעברית קורבן הוא מה שקָרֵב על המזבח, ובהשאלה דבר שמוותרים עליו או מפקירים אותו למען מטרה חשובה. ואילו בלשונות אחרות, כגון פולנית, גרמנית ויידיש, מילה אחת מציינת את שתי המשמעויות: Opfer בגרמנית, למשל, הוא גם קורבן שעולה על המזבח וגם הרוג או חלל.
עירוב התחומים הזה השפיע על דוברי עברית, ולכן מרבים לשמוע אצלנו קורבנות כשמתכוונים לומר: חללים, הרוגים, נרצחים או נספים, ואף כשמתכוונים לומר: נרדפים או מעונים. בניסוח הזה יש משום פגיעה בכבודם ובזכרם. נאמר אפוא מעתה: הרוגי השואה, הנספים בשואה, נרדפי הנאצים או מעוני הנאצים.
ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום שכולו יגון, אנחנו מצדיעים לנרדפי הנאצים ואבלים על הנספים בשואה.
כתיבת תגובה