וגם: למה לא הגיוני בניסוח "לרצות מאסר".
תמלול:
באמת יש קשר בין שני הלרצות האלה? יש קשר אבל – יש אבל.
לרצות – לפייס. כשמרצים אנשים – מפייסים אותם, מנסים לפייס את המחשבה שלהם כלפיך או את הציפיות שלהם ממך.
ומכאן רבים אומרים: לרצות מאסר – אבל בניסוח הזה אין היגיון!
הרי לא מנסים לפייס את המאסר אלא את העבירה או את העוון. נעשתה עבירה או נעשה חטא או עוון והחוטא צפוי לעונש, ולאחר שהוא קיבל את עונשו הוא כאילו פייס את העוון, ריצה אותו. כלומר לרצות את העברה = לפייס אותה, למחוק אותה על ידי עונש. וכאמור, לא את העונש מרצים אלא את העבירה.
לכן אין היגיון בביטוי ריצה את עונשו, או ריצה מאסר.
את העונש אפשר לשאת, ובמאסר אפשר לשבת. גם אפשר: להשלים את העונש או לתת את הדין.
נסכם – הדרך המומלצת:
- את העבירה – מרצים
- ואילו את העונש או המאסר – נושאים או משלימים.

כתיבת תגובה