אורי חזקיה, כוכבי גב האומה, טל סולומון, אודי כגן, יעקב כהן, קצרים, לה פמיליה, החמישייה הקאמרית, הקומדי סטור ועוד – קיבצתי מערכונים העוסקים בעברית והצוחקים עליה, ובהם טמונים נושאים לשוניים לדיון בכיתה: סלנג, דו-משמעות, שאילת מילים, שימוש בפרצופונים-אימוג'ים, נשוא מורחב, סדר המילים במשפט, מילות קישור ודיבור תקין ועוד

סרטונים מצחיקים בלשון, משאלי רחוב משעשעים, מערכי שיעור מיוחדים המחברים את הלשון לעולם התוכן של התלמידים, פתיחים חמודים לשיעור ועוד מגוון הפתעות למורים

משגע אותי שבכתוביות במרקע מתקנים את הדובר בעוד הדובר לא טעה! אספתי דוגמות לתיקונים מיותרים לחלוטין ולעוד כמה עיוותים בתחום

הפתעה: כל שמות החודשים העבריים בעצם אינם עבריים במקור, שם החודש הוא "מרחשוון" ולא "חשוון" ואינו קשור למשהו שאינו מתוק או לאדון, ואברהם אבינו לא דיבר עברית. פרק מיוחד על ההשפעה של אחת השפות העתיקות בעולם על העברית – השפעה שיש לה השלכות גם לעברית בת ימינו

אימא או אמא ואיך לעזאזל כותבים צהריים/צוהריים/צהוריים/צוהוריים? במפגש נכיר את כללי הכתיב המלא מבית האקדמיה ללשון, נצחק מדוגמות משעשעות, וסוף-סוף נדע מתי כותבים "כל" ומתי "כול" ומה נסגר עם הכתיב של פרק הזמן שבין הבוקר לערב

"ההרצאה הייתה מעניינת ומעשירה. ירעם הצליח להעביר את הנושא בצורה משעשעת, מהנה וזכירה" – קראו כאן את ההמלצה המלאה של מנהלת משאבי אנוש במטח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית)

אם המרואיין אמר "עשר שקל" במקום "עשרה שקלים" – לשנות או להשאיר? אם הדובר ציטט פסוק אבל שגה בציטוט – לתקן או להשאיר? ואם הדובר אומר הרבה "כאילו" – להשאיר, למחוק ואולי לדלל? לבטים בשאלת הכתוביות בעברית כשהמרואיין מדבר עברית, כולל החלטות וקביעות מתי לשנות ומתי לא ומה נשאר בצריך עיון

"כל שכן", "דין הוא", "אף כי", "אדרבא ואדרבא" ועוד כ-15(!) מטבעות לשון נרדפות ל"קל וחומר": מן המקרא, דרך לשון חז"ל והתלמוד ועד לשון ימינו אנו. בפעם הראשונה הם מאוגדים במקום אחד

כולנו מכירים את כ"ף הדמיון (הוא מתנהל כמלך המשרד), כ"ף השיעור (כמאה אנשים הגיעו לגמר) וכ"ף שמופיעה ב"כש" (כשתגיע נתחיל), אבל יש עוד כ"ף אחת ששכחו אותה, והיא תכשיר את הצורה שלימדו כל עורך לשון למגר: "הוא משמש כראש החברה"