על כללי ההיחטפות באות חי"ת
השאלה הטעונה ביותר ועד בוועד הלשון הביאה למהפכה הגדולה ביותר בעברית במאה ה-20 למניינם: שאלת הכתיב המלא או החסר בעברית מלווה אותנו עד היום והיא גררה במהלך השנים ויכוחים, הצעות מוזרות ומעשים שערורייתיים * חלק ד בסדרת הפרקים "תפיסות העולם של אנשי ועד הלשון"
על ההגייה של הטברנים את המילה "וקללותיה", למה יש חטפים מוזרים באותיות לא גרוניות (צלֲלו) ומה הבעיה ב"כלל הדומות" של רבי אליהו בחור להגיית שוואים
על חוסר דגש אע"פ לכאורה יש פה בג"ד כפ"ת לאחר שווא נח
על כלל הדומות של רבי אליהו בחור ועל כיצד הגו הטברנים עצמם את השווא במקרה הזה
מה הצורה התקנית של "תקפוץ" ומה הסיבה להגייה שחורגת מהתקן
גלו אם יש דרך לבדל בין לגרוס במובן גריסה ובין לגרוס במובן לתת למישהו ששם משפחתו גרוס
יעקב פרוינד בחידוד לשוני הקשור לעברית
על כללים מתים בעברית, כמו "שווא נע בראש מילה הוא נע" או המלרעיות של "ארבע" ז"ל, ואעפ"כ המורים ללשון "ממשיכים להתעסק ברצינות וביסודיות עם הגוויות האלה, כאילו לא בבית הספר הם עובדים, אלא במכון הפתולוגי באבו כביר. מה זה אם לא נֶקרופיליה?" – טור אורח מאת ד"ר רינה ברוך, מתרגמת ועורכת לשון
על הגיית שווא נע בימינו
© 2026 לשוניאדה — פועל על WordPress
Theme by Anders Noren — Up ↑