יחיד ורבים – הלכה כ…?

העם רוצה ממשלה יציבה או העם רוצים ממשלה יציבה? העם יצא להפגין בהמוניו או העם יצאו להפגין בהמוניו?

נעיין במקורות:

וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד יְ-הוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ (שמות ד, לא) – יש כאן משהו מוזר: מצד אחד הפועל שלפני המילה הָעָם באה בלשון יחיד (וַיַּאֲמֵן), ומצד שני הפועל שלאחריו בא בלשון רבים (וַיִּשְׁמְעוּ).

כך גם כאן:

וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד (שמות א, כ).

הפועל שלפני המילה הָעָם באה בלשון יחיד (וַיִּרֶב), והפועל שלאחריו בא בלשון רבים (וַיַּעַצְמוּ).

כך גם וַיֹּאמֶר יְ-הוָה רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו (שמות ג, ז).

צַעֲקָתָם בלשון רבים, נֹגְשָׂיו בלשון יחיד, ושני הכינויים מוסבים על עַמִּי.

כבר ראינו שאותו שֵם יכול לבוא גם בצורת זכר וגם בצורת נקבה, אבל כיצד ייתכן שאותו שם יכול להופיע פעם בצורת יחיד ופעם בצורת רבים?

הסיבה לכך היא שעַם הוא שם קיבוצי (=שם עצם שצורתו יחיד אבל בפועל מתאר קבוצה של פרטים רבים השייכים לאותו סוג), ולכן הוא עשוי לבוא גם ביחיד וגם ברבים, ואפילו בפסוק אחד. ולכן במעמד הר סיני כתוב:

וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק (שמות כ, יד).

במקרא יש עוד שמות קיבוציים, כגון בָּקָר, צאן, וכאן נדגים את השם הקיבוצי אָדָם:

וַיְהִי כִּי-הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם (בראשית ו, א).

הָאָדָם מציין כאן שם קיבוצי, במשמעות בני האדם, ולכן פתח ביחיד (הֵחֵל) אבל חתם ברבים (יֻלְּדוּ לָהֶם). והכול באותו פסוק.

והתשובה לשאלה כיצד נכון לומר – העם רוצה או העם רוצים, העם יצא להפגין או העם יצאו להפגין – היא גם וגם. אפשר כך ואפשר כך. כך קבע וגם קבעו העם במשאל העם שבתנ"ך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פועל על WordPress | ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: