מה קרה לרוכסן של הסכר ברכסים?

על הקשר בין רוכסן ורכס הרים ועל הקשר בינם ובין חבישה ומחבוש. ויש גם חידה.

https://www.freepik.com/free-photo/zipper-on-yellow-bag-background_1163999.htm#term=zipper&page=1&position=17

יש מילים שאם תשנה את מיקום האותיות במילה, משמעותן תהיה הפוכה, למשל: עמד לעומת מעד. מאידך גיסא, יש מילים שגם אם תשנה את מיקומן של האותיות, משמעות המילה תישאר על כנה, למשל: כבש לעומת כשב, שמלה ושלמה, וכן נגזרתי, לעומת נגרזתי, ככתוב: "וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי נִגְרַזְתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ" (תהלים לא, כג). המילה 'נִגְרַזְתִּי' משמעותה נכרתּי, מלשון גרזן המבקע, גוזר ומחתך.

הפועל רכס, נזכר במקרא גם בהקשר לחושן של הכהן הגדול: "וְיִרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן" (שמות כח, כח), ומשמעות המילה היא חיבור (רש"י). משם נגזרת המילה רוכסן, הריץ' רץ' שמוכר לכולנו, שנועד לרכיסת הבגד, כמו הכפתורים. גם המילה רכסים שייכת למשפחת מילים אלו, "וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה" (ישעיהו מ, ד). רכסים הם הרים סמוכים, ונראים כמחוברים (רש"י). בשם 'רכסים' נקרא גם היישוב העירוני, שנמצא בסמוך לכפר חסידים. אגב, הפסוק בספר ישעיהו, היווה השראה לש"י עגנון לחבר את ספרו 'והיה העקוב למישור'. אך גם המילה סכר, משמעותה סגירה, כגון: "וְסִכַּרְתִּי אֶת מִצְרַיִם בְּיַד אֲדֹנִים קָשֶׁה" (ישעיהו יט, ד), כיון שאותיות גיכ"ק מוצאן מהחך, עשויות הן להתחלף (מצודת ציון). גם בפסוק: "וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם" (בראשית ח, ב), סכר משמעו סגר.

יש מילים נוספות שמשמען חיבור או קשירה, למשל לפרוף: "פורפת על האבן ועל האגוז ועל המטבע" (משנה שבת פ"ו, מ"ז). יש בגדים שהדרך לחבר בין קצוות הבגד, היא באמצעות רצועה שמחוברת לשפת הבגד האחת, ובשפת הבגד שכנגדה כורכים אבן, או אגוז או מטבע (רמב"ם).

משמעות המילה אסר היא קשר וחיבר. כגון: "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ" (בראשית מו, כט). אסור הוא גם אדם שנמצא בכלא במאסר, ככתוב: "ה' מַתִּיר אֲסוּרִים" (תהלים קמו, ז). ניתן להניח שהסיבה לכך היא על שהוא אסור באזיקים, או בשל העובדה שאינו בן חורין לצאת ממאסרו. אגב המילה אזיקים, נזכרת בכתוב גם ללא א', "לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים, וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל" (תהלים קמט, ח).

האסור בכלא, נקרא גם בשם חבוש במחבוש. המילה 'מחבוש' עצמה, היא מילה מאוחרת שלא נזכרת במקרא. הקשירה נקראת גם חבישה, "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ" (בראשית כב, ג), ומשם לתחבושת שקרויה כך, על פי דברי הנביא: "מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה, לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ" (ישעיהו א, ו). גם המילה 'תחבושת' היא מילה שנזכרה בספרות חכמים ז"ל, ולא הובאה בתנ"ך. לכן, על איש רפואה שטיפל באסיר פצוע בכלא, יאמר: 'החובש שחבש כובע, חבש תחבושת לחבוש במחבוש'.

מספרים על אדם שבא לפני הרב ושאלה בפיו, ילמדנו רבינו, האם מותר לאדם לגדל כלב בביתו? השיב לו הרב בחיוך, 'אסור מותר, ומותר אסור'. השואל הנבוך, חש כאילו עומד הוא לפני כתב חידה. סליחה כבוד הרב, לא הבנתי את כוונתך. פשוט מאוד, השיב לו הרב, אם הכלב אסור, כלומר קשור, ואינו יכול להזיק לאיש, אזי מותר לגדלו. אך אם הוא מותר, כלומר אינו קשור בשלשלת ועלול הוא להזיק, או אפילו רק להפחיד עוברים ושבים, אזי הדבר אסור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פועל על WordPress | ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: