תכירו את הכ"ף שאינכם מכירים

(לחצו להגדלה)

מגזין סיוון תשפ"ג, גיליון מספר 23

הטור בטקסט "חי":

בטור הזה אשבור מיתוס רווח בעולם הלשון, או ליתר דיוק בעולם עריכת הלשון.

יש כ"ף שנהוג לומר שאין להשתמש בה כיוון שהיא "אינה הגיונית". הטענה הזו הגיונית כשלא מכירים את כל השימושים של כ"ף במקרא, אבל כשמכירים (כמו שיקרה מייד), ההיגיון כבודו במקומו מונח.

הנה דוגמה לכ"ף שבציבור משתמשים בה רבות, ואולם עורכי לשון מלמדים להשמיד, להרוג ולאבד:

הוא משמש כיו"ר החברה.

הטענה היא שיש למחוק את הכ"ף כי הוא אינו כמו יו"ר החברה אלא הוא יו"ר החברה, ולכן הניסוח לטענתם צריך להיות זה:

הוא משמש יו"ר החברה.

המשפט נשמע קצת מוזר לאוזן הממוצעת, אבל הבעיה האמיתית היא שהתיקון הזה אינו הכרחי כלל, כי את הכ"ף הלא-הגיונית-הזו מוצאים כבר במקרא, ואם מבינים את תפקידה פותרים את הבעיה.

בטרם אציג את הכ"ף שאינה מוכרת כל כך, אסקור את כל תפקידי הכ"ף במקרא, והיא תהיה אחרונה חביבה (סקרנים? דלגו אל כ"ף האמיתות).

כ"ף הדמיון

כ"ף שמשווה בין עצמים הדומים זה לזה.

וַיְהִי בִּרְאֹתִי אֲנִי דָנִיֵּאל אֶת הֶחָזֹון וָאֲבַקְשָׁה בִינָה וְהִנֵּה עֹמֵד לְנֶגְדִּי כְּמַרְאֵה גָבֶר (דניאל ח, טו)

וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא וְעֵינֹו כְּעֵין הַבְּדֹלַח (במדבר יא, ז)

כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ (ישעיהו א, ט)

כ"ף השיעור

כ"ף שבאה לציין שהמספר המופיע אחריה אינו מדויק אלא משוער.

וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה עַד הָעָרֶב וַתַּחְבֹּט אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַיְהִי כְּאֵיפָה שְׂעֹרִים (רות ב, יז)

וַיִּכְרְתוּ גַם כׇּל הָעָם אִישׁ שֹׂוכֹה וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיָּשִׂימוּ עַל הַצְּרִיחַ וַיַּצִּיתוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַצְּרִיחַ בָּאֵשׁ וַיָּמֻתוּ גַּם כׇּל אַנְשֵׁי מִגְדַּל שְׁכֶם כְּאֶלֶף אִישׁ וְאִשָּׁה (שופטים ט, מט)

וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיֹּות שֵׁם הָאַחַת עׇרְפָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם כְּעֶשֶׂר שָׁנִים (רות א, ד)

כ"ף הקשורה לזמן – "כש"

כ"ף שהיא חלק מקַשּׁר זמן – כְּשֶׁ (הסתבכתם? הדוגמה תסביר טוב יותר את הכוונה):

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדֹו וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדֹו וְגָבַר עֲמָלֵק (שמות יז, יא)

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידֹו (בראשית כז, ל)

כ"ף האמיתות (עוד שמות: כ"ף האימות או כ"ף האמת)

כ"ף שבאה לאַמת את הדבר, להדגיש אותו ולחזקו.

חלק ממדקדקי ימי הביניים הבחינו בכ"ף הזו, ולפעמים העירו על קיומה.

דוגמות:

וָאֲצַוֶּה אֶת חֲנָנִי אָחִי וְאֶת חֲנַנְיָה שַׂר הַבִּירָה עַל יְרוּשָׁלִָם כִּי הוּא כְּאִישׁ אֱמֶת וְיָרֵא אֶת הָאֱ-לֹהִים מֵרַבִּים (נחמיה ז, ב)

רבי אברהם אבן עזרא פירש: כאיש אמת – הכ"ף לאמִתת הדבר.

כלומר הכ"ף איננה כ"ף הדמיון, הוא לא כמו איש אמת, אלא הוא איש אמת.

וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים וַיִּגֹּף ה' אֶת נָבָל וַיָּמֹת (שמואל א כה, לח).

רד"ק מפרש: כעשרת הימים – הכ"ף כ"ף האמיתות, ר"ל [=רוצה לומר] לעשרת הימים. וכן כמשלש חדשים, ר"ל [=רוצה לומר] למשלש חדשים.

כלומר אין מדובר בכ"ף השיעור (כעשרה ימים) אלא בעשרה ימים ממש.

והינה דוגמות לפרשנים שמציינים את התופעה בלי לציין את המונח כ"ף האימות:

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂהּ לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ (בראשית לט, יט). רמב"ן מפרש: ויהי כשמוע אדוניו – […]אין הכ"ף לדמיון בדבר אחר, ופתרונו: הדברים האלה, וכמוהו: (לעיל כד, כח) ותגד לבית אמה כדברים האלה, וכן ובדברו עמי כדברים האלה נתתי פני ארצה (דניאל י, טו) וכן רבים.

כלומר  אין מדובר פה בכ"ף הדמיון אלא בכ"ף האימות.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי (בראשית כה, לא(. רשב"ם: מכרה כיום – כלומר: לאלתר, מיד מכור לי חלק בכורתך הראוי לך, בממון אבי בממון שאתן לך, ואחר כך אתן לך המאכל לעדות ולקיום, כדרך שמצינו ויאכלו שם על הגל לקיום ברית בין לבן ליעקב.

כלומר רשב"ם מסביר שכהיום = היום ממש. וגם רד"ק על אתר אומר זאת מפורש בציינו את כ"ף האימות: מכרה כיום – זו הכ"ף תקרא כף האמת, כמו כי אותו כהיום תמצאן (שמואל א, ט), ויהי העם כמתאוננים (במדבר יא), לב רשעים כמעט (משלי י, כ), כמשיגי גבול (הושע ה).

דוגמה מעניינת היא הפסוק הזה שבו רש"י התקשה בצורה כי לא הכיר את כ"ף האמיתות, אבל רד"ק פותר את הקושי בנקל:

הָיוּ שָׂרֵי יְהוּדָה כְּמַסִּיגֵי גְּבוּל עֲלֵיהֶם אֶשְׁפֹּוךְ כַּמַּיִם עֶבְרָתִי (הושע ה, י)

רש"י: קשה בעיני כי היה לו לכתוב מסיגי גבול ולא כמסיגי.

רד"ק: וכ"ף כמסיגי לאמת הדבר כמו כ"ף השבעה לי כיום כי אותו כהיום והדומים להם.

והינה עוד דוגמות לכ"ף האימות: יְתֹומִים הָיִינוּ אין [קרי: וְאֵין] אָב אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנֹות (איכה ה, ג) – הן לא היו כמו אלמנות אלא אלמנות ממש; וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה וַיִּבְזֻהוּ וְלֹא הֵבִיאוּ לֹו מִנְחָה וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ (שמואל א י, כז) – הוא לא היה כמו מחריש אלא הוא החריש בפועל.

השאירו את כ"ף האימות

יש כמה שימושים לכ"ף במקרא, ואחד מהם הוא כ"ף האימות (או האמיתות), שנועדה לחזק ולהדגיש. השימוש בכ"ף הזו כמעט שנעלם בלשון המשנה (מוצאים אותה כ-20 פעמים בלבד בכל הש"ס). אין פלא שלאחר שנעלמה מהשימוש ומהכתיבה היא נעלמה גם מהתודעה, ומחדשי השפה לא נתנו את דעתם עליה.

בספרות הרבנית השימוש בכ"ף האימות חוזר, ובלשון ימינו אותה כ"ף שבה לתחייה הן בדיבור והן בכתיבה. לכן איני רואה כל בעיה לומר או לכתוב "הוא משמש כיו"ר החברה".

כיועץ לשון איני מוצא טעם לבקש להשמידה ולהאבידה מן העולם.

מה דעתך על אלה?

עם הלשון בחוץ – שתי פעמים או פעמיים? עם הלשון בחוץ – יש קשר בין ריק ובין רווק? עם הלשון בחוץ – מה ההבדל בין עֶצב ובין עָצב? מילים מימי אנו באנו