קֵץ הוא סוף, בַּזמן או בַּמרחב. מילה קטנה – קֵץ – וקצוות לה הרבה, במובנים ובתחומים שונים ורבים. הנגזרות שלה, חלקן קרוב לה במשמעות, ואחרות רחוק וכמעט אינטואיטיבי.

מהשורש קץ נגזרו כמובן קָצֶה וקיצוֹני, ששניהם מלמדים על סוף. אבל נגזרו ממנה גם קיצוּץ וקיצוּר, שניהם במשמעות של חיתוך, וכך הדבר גם בלשונות של הארצות הסובבות אותנו. החיתוך הזה מביא גם לקָציר (של תבואה למשל), גם לקַצָּבוּת (הקַצָּב הרי חותך את הבשר). וכמובן, לא בגלל הקשר לבשר – לקציצה המפורסמת, שהיא בעצם בשר קצוץ. אגב, קציצָה היא לא רק מה שאנחנו מכירים משולחן האוכל, אלא גם החלק המרובע העליון של בית התפילין שבתוכו מונחות הפרשיות. חפץ שאסור בנגיעה בשבת, הוא מוּקְצֶה. ובימים אלה, הפיוט "ונתנה תוקף" כורך שני מובנים: וְתַחְתּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּותֶיך / וְתִכְתּב אֶת גְּזַר דִּינָם…/ מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת / מִי בְקִצּו וּמִי לא בְקִצּו.

איננו עוצרים כאן. החיתוך מוצא את מקומו בעבודת הנגָר, המשתמש במקצועה כדי להוריד שבבים מן העץ, ואילו החרָט משתמש בסכין קיצוי (סכין גידוע בשמה האחר). בספורט יש לנו מִקְצה שיפורים, ובכלכלה מדברים על הקצאת מקורות. כלכלה? תקציב גם הוא בא כמובן מן השורש הזה, שכן כל מה שקוצבים אותו (כסף במקרה של התקציב) מבוסס על כך שהוא סופי בכמותו. וחשוב שהדברים ייעשו בקֶצֶב הנכון, כי אחרת עוד נזדקק לקוצֵב לב עוד לפני שנגיע לגיל הקִצְבָה, ומיותר לומר שכל אלה מאותו שורש.

ואם הדברים יגיעו בסוף לדיון משפטי, נגיע לשופט, שהוא קאדי בערבית (מן השורש קץ בצורתו הערבית קאד, שפירושו להחליט). והמילה העברית קָצין היא בדיוק משם: זה שמכריע, כמו השופט – ואולי מכאן הביטוי "חותך" המקביל ל"מחליט"?

עברית וערבית שכנות ומשפיעות אחת על השנייה? כמובן. מאותו שורש גדר בעברית שהיא קיר תוחם, כגון הגדר לכליאת הצאן, גדירא בארמית וג'אדר בערבית. והשם הזה הרחיק עד לעיר אַגַדיר במרוקו, שנכנסה להיסטוריה כשנחרבה כמעט לחלוטין ברעש-אדמה בשנת 1960, ואשר שמה בשפת המקום פירושו קיר, מצודה.

מעניין, שמשמעות המילה קץ היא גם סוף, אחרית – אבל גם תכלית מן השורש כ-ל-ה (נגמר). התכלית והקץ מילים אחיות הן, ובעל התהלים אומר: "לְכָל-תִּכְלָה, רָאִיתִי קֵץ; רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד", והפירוש: לַכֹּל ראיתי תכלה וקץ. ועכשיו, כאשר "כלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים" (מסכת סנהדרין) – נראה מה אנחנו לומדים משפות אחרות, וכרגיל יש קשר.

התקופה הקצובה שיש למישהו, למשל בתפקיד מסוים, או להבדיל במאסר, נקראת באנגלית term, והיא נובעת מן המילה הלטינית terminus. מזכיר לכם משהו? בוודאי. חולה סופני הוא חולה טרמינלי, וטרמינל כשלעצמו הוא מסוף, ותחנת הרכבת המרכזית של רומא נקראת Termini.

הסופיות הזו שבשורש מעניינת מבחינה לשונית: terminus (או term באנגלית) פירושו גם מונח, הגדרה – והגדר הרי גובלת את המרחב. הגדרה, לא רק במובן הפיזי של גדר, אלא במשמעותה, היא גבול. ואכן, במיתולוגיה הרומית, האל Terminus היה אל הגבולות וסימני הגבול (כגון זה שבצילום משמאל), ולכבודו נערך החג החשוב פסטיבל Terminalia. terminus באנגלית, בדיוק כמו קץ בעברית, הוא גם מטרה, נקודה סופית. ה-term משמש במילים שונות שכולן מבטאות החלטה או סופיות: determination היא החלטיות, exterminator הוא מדביר שמביא את החרקים אל סופם, ו-terminator, המחסל הקולנועי, הזניק את הקריירה של ארנולד שוורצנגר, שכינוי זה דבק בו מאז.