על מקור המילים: חוגר, שלבקת, שלבקת חוגרת, אוזר עוז, מתאזר בסבלנות, אזור, סינטה.
כדי שלא נחטא ב"אַל יִתְהַלֵּל חוֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ" ונחטוף מכה מתחת לחגורה, נכווֵן את הדיון בדיוק לְאזור החגורה, וליתר דיוק לָאֵזוֹר – ולַחגורה. התאזרו בסבלנות, ותבינו.
חגורה היא כמובן מן השורש חגר, והראשונים להשתמש בה היו דיירי גן-עדן אדם וחווה: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת". ומי שחוגר, קושר חגורה למותניו, הריהו אוזֵר אֵזוֹר לחלציו. החוגֵר הוא החייל בטרם קרב, שטרם ניצח, ולכן אל לו להתהלל כמי שכבר משחרר את חגורו. מִפּוֹעַל הוא היה גם לשֵם עֶצֶם: חוגֵר הוא כינוי למי שאינו קצין, ואפילו התעודה המזהה אותו, "פנקס חוגר", נקראת בקיצור "חוגר".
מאותו שורש, אבל במשמעות אחרת, גם מַחְגֵּר מְשֻׁנָּן הידוע באנגלית כ-ratchet, אותו גלגל משוּנן או "מסרק" אשר ציפורן חוֹגֶרֶת – כך היא נקראת במילון, בשם שָאוּל מן התלמוד! – מאפשרת לו לנוע רק בכיוון אחד. הוא מצוי למשל ברעשן של פורים, בשעונים, ברצועות-קשירה, בידית של בלם-היד במכונית (ומונע ממנה לרדת אלא אם משחררים אותה), וגם בין כלי העבודה של המוסכניקים. אבל איש מהם, מעולם ולעולם, לא קרא ולא יקרא לו ראצ'ט, והם מעדיפים את השיבוש החינני רָאצֶ'ר. אומנם, וַעַד הלשון החליט עוד ב-1929 שראצ'ט ייקרא מַפְתֵחַ קַרְקָשׁ, על שם הנקישות שהוא משמיע, אבל גם הקִרְקוּש הזה נדחה במועצת גדולי האגזוז. וכשם שאותה שן חוגרת עוצרת ומעכבת את הגלגל, כך גם דרך הילוכו של החִגֵּר, הפִּסֵחַ, שהיא עצורה ומתעכבת.
ואם הגענו לתחום הבריאותי, נזכיר את השַׁלְבֶּקֶת החוֹגֶרֶת, נגע-עור מאוד לא-נעים ומכאיב, שמופיע לעתים כחגורה שחובקת את הגוף. שלבקת, אגב, היא הקרובה המילולית של שלפוחית, אחד ממאפייני הנגע, וגם של אבעבועות-הרוח הנגרמות מאותו וירוס. החגורה, כבר הזכרנו, היא גם אֵזוֹר, אַבְנֵט, שנמצא גם בצירוף אזור-חלציים. מי שאוזר עוז, חוגר, משַׁנֵּס מותניו. ומי שמתאזר בסבלנות מתמלא בה, והפועַל אוזֵר נגזר מאֵזוֹר. חִשבו גם על הקשר בין חגורת הביטחון או רצועת הביטחון – לבין אזור הביטחון. אין זה מקרי: אותה מילה בדיוק משמשת לציון אֵזור (חגורה) ולציון אֵזור (יחידה גיאוגרפית). והכי מעניין הוא שכך הדבר גם בשפות אחרות! חוזרים לשלבקת החוגרת, הנקראת Herpes Zoster. מנין zoster? – מן היוונית zonnynai שפירושה להקיף, לחגור, לחַשֵּק. וממנה המילה האנגלית zone, אזור גיאוגראפי! וכך חזרנו מן החגורה – לאזור רצועת-הביטחון, ונחתנו על מזרָן, שלפי אבן-שושן ייתכן שקיבל את שמו מן האזור, "כעין חגורה רחבה שהיו קושרים בה את המַצָּעוֹת אל המִטָּה".
לפני הנחיתה אנחנו מהדקים את חגורות-הביטחון, ונדרשים גם למילה המשמשת בלשונות הלטיניות כדי לציין חגורה: ceinture בצרפתית, cintura באיטלקית, cinturón בספרדית, כולן מן הלטינית cingere, להקיף, לקשור. מהן גם cingulum, אבנֵט, חגורה. וממנה גם cinghia, רצועה באיטלקית, ומקבילתה באנגלית surcingle וגם cinch, חגורת-אוכף. אותה מילה עצמה, cinch, הושאלה לביטוי שמשמעותו דבר בטוח, דבר תפוּס היטב, כמו חגורת-האוכף.
קיבלתם תיאבון? לא פלא, כי הלכנו כל-כך קרוב לאומצה עשויה מבשר סינטה – הלא היא cinta מן השורש הזה. באנגלית נתח הבשר הזה, נקרא sirloin או tenderloin (כאשר loin הוא חֶלֶץ, מותן, יָרך), ובעברית של ספרי-מתכונים: כתף-בקר או מותן-בקר.
ומי מתנָאֶה בחגורה מרשימה כחלק ממדיו? השוטר כמובן. אזור משטרתי – למשל בניו יורק – נקרא precinct, כשגם כאן האנגלית לקחה מן המקור הלטיני את הרעיון של אזור תָּחוּם, כאילו מוקף בחגורה. ואף כי המקוֹף שפעם שוטרי ישראל (ע"ע השוטר אזולאי) היו אמונים עליו אינו ממש אזור גדול כמו בניו יורק, רעיון התחום וחגורת-ההיקף הוא אחד. לפי אבן-שושן, שוטר המקוף הוא זה המסייר ומקיף את האזור מפעם לפעם.
כתיבת תגובה