על המשמעויות השונות של "ספר" – מאז ועד היום.
מנחם: שלום לרות אלמגור-רמון. כאן מנחם פרי, והיום לכבוד פתיחתה של שנת הלימודים – משהו על "בית ספר"
רותי: כשאנחנו שולחים היום את הילדים לבית הספר או הולכים בעצמנו לבית ספר – בית ספר למשחק, בית ספר להורים או בית ספר למנעולנים, גם אם אנחנו פותחים שם כמה ספרים לצורך הלימוד, הרכיב "ספר" שבמילה "בית ספר" הולך ומתרחק ממשמעותו המקורית.
ומהי משמעותו המקורית?
ספר בלשון התנ"ך הוא מכתב, איגרת: דוד כתב ספר אל יואב, ואיזבל כתבה ספרים בשם אחאב בעלה. ספר היה בימי קדם גם לוח שכתבו עליו דברים לזיכרון.
בלשון המשנה ספר הוא כינוי לתורה או לכל אחד מחלקיה, וצריך לזכור שהתורה נכתבה על קלף ונגללה במגילה. ובתקופה הזאת "בית ספר" הוא מקום ללימוד התורה: "ארבע מאות ושמונים בתי כניסיות היו בירושלים וכל אחת ואחת היה לה בית ספר ובית תלמוד. בית ספר למקרא ובית תלמוד למשנה" – כתוב בתלמוד הירושלמי. בית ספר – למקרא, כלומר בית הספר בימים ההם היה מקום שלמדו בו את ה-ספר – ספר התורה.
מאז המצאת הדפוס, לפני כחמש-מאות שנה, ספרים הם דפים מודפסים מאוגדים בכרכים, ובעידן שלנו כבר יש ספרים מדומים הנקראים במחשב. וכשם שנשתנה הספר נשתנה בית הספר – כבר לא מקום לימוד לתורה בלבד, ולא עיסוק בספרים בלבד.
המילה ספר כבר איבדה כל כך את שקיפותה בצירוף הזה, עד כי הילדים כותבים "בצפר" – בצדי, ואומרים: "היה כיף בבצפר" – בית ספר כמילה אחת, במקום: בבית-הספר. שנת לימודים מוצלחת לכל התלמידים בכל בתי הספר.
מנחם: רא"ר – תודה רבה!
כתיבת תגובה