"היום הזה בוא יבוא" – על צורות מקור ועל תפקידן בעברית.
מנחם: שלום לרות אלמגור-רמון. כאן מנחם פרי: "שנֹה ישנו את שיטת הבחירות – אני אומר לך", הכריז מישהו, והמשיך: "היום הזה בוא יבוא". מהן הצורות האלה, רותי – בוא יבוא, שנֹה ישנו. הן תקינות בעברית?
רותי: הצורות האלה הן אחת הדרכים בתנ"ך להביע הדגשה, חיזוק: אומרים את הפועל, ולפניו, ולפעמים אחריו, אומרים את הצורה הנקראת צורת מקור, הדומה במשמעותה לשם עצם: "הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ", אמר ברק בן אבינועם לדבורה הנביאה. אלך – צורה רגילה; הלוך אלך – צורה מחוזקת, הבטחה. המילה "הלוך" דומה במשמעה ל- הליכה: הליכה לא אלך. אבל במקום הליכה, שהיא שם פעולה, אומרים: הלוך – צורת מקור.
המתכונת הזאת קיימת בכל הבניינים חוץ מן הבניינים הסבילים המובהקים – פועל והופעל. אבל בכל בניין יש צורת מקור מיוחדת: "נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע" אומר משה על אלוהים, ואחר כך: "נַקֵּה לֹא יְנַקֶּה" – הפועל בבניין פיעל וצורת המקור בבניין פיעל. ובבניין נפעל אומר ירמיהו: "וְאַתֶּם הִנָּקֵה תִנָּקוּ". וכך – "הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ" – בבניין הפעיל, ובבניין התפעל: "תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר" – תלונתו של דור המדבר על משה. ההתאמה הזאת מתקיימת כמעט תמיד במקרא.
מכאן שהצורה "בוא יבוא היום הזה" תקינה, אבל במקום "שנֹה ישנו את שיטת הבחירות" יפה לומר: שנֵה ישנו שיטת הבחירות – כמו "נקה לא ינקה" – הפועל וצורת המקור המחזקת – בבניין אחד.
מנחם: השב השבנו – תודה רבה לרא"ר.
כתיבת תגובה