על הקשר בין חנוכת בית ובין חינוך של ילדים, וגם: איך מחנכים בור.
מנחם: שנת הלימודים נפתחה, ומדברים הרבה על חינוך ועל מחנכים, ויש גם חונכים בעברית, וגם חניכים. המחנך מחנך והחונך – חונך, חונכים ילדים וחונכים בית – נשמע שורש מעניין…
רותי: נכון, בעצם הזכרת כמעט את הכול:
בית חדש חונכים: כבר בימי התנ"ך חנכו בתים: השוטרים בימים ההם – הפקידים הגבוהים – הורו ליוצאים למלחמה שלא חנכו את ביתם לצאת ל"אפטר" ולחנוך אותו, שמא לא יזכו לחנוך אותו: "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ".
חונכים, אבל יש במקורות שלנו גם: "לחנך" במשמעות הזאת: "אין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטורת סמים", כתוב במשנה במסכת מנחות. מחנכים מזבח, אבל מחנכים גם בור או כוך, כלומר עושים בו תיקונים – מאריכים אותו, מקצרים אותו, בקיצור – מכינים אותו לשימוש – משקיעים בו, ומכאן הדרך קצרה למחנכי הילדים: "מחנכים אותן (את הילדים, את בני האדם ה"חדשים")… בשביל שיהו רגילין במצוות". "מחנכים אותן", ובתנ"ך מוצאים: 'חונכים להם': "חנוך לנער על פי דרכו" – מציע ספר משלי.
היום אנחנו מעדיפים את דרך המשנה: מחנכים את הילדים, ומכאן – חינוך הילדים. בתלמוד מבחינים בין "תינוק שהגיע לחינוך" ל"תינוק שלא הגיע לחינוך". צריך לקוות שכל ילדינו המחדשים את לימודיהם בבית הספר – יגיעו בעזרת מחנכיהם – לחינוך.
מנחם: רא"ר – תודה רבה!
כתיבת תגובה