על מקור המילים: חריף, החרפה, חרפה, חרופה (שפחה חרופה), חרף; חורף; לחרופ; התחרפן
איך נעבור את החורף הקרוב? נַחֲרוֹף אותו, כלומר נעבור את התקופה הנקראת חורף – או שנַחרוֹפּ בו כמו הדוּבים בשנת-החורף שלהם? ואולי נחָרֵף את הקור שירד עלינו? חריפֵי-השכל ביניכם הבינו בוודאי שהנושא הוא חורף ומה שסביבו.
השורש ח-ר-ף מכוון אותנו לכמה משמעויות. הראשונה היא לחַדֵּד, להחריף – וממנו נגזרו החריפות (של מזון למשל) וההחרפה (של המצב הרפואי לדוגמה) – אבל גם החֵרוף, החֶרְפָּה, וכמובן השפחה החֲרוּפָה, הבזויה. ובתהילים נאמר: "כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי". מכאן גם הביטוי המשמש במשמעות של למרות: חֵרֶף העובדה הזו. גם בארמית, למילה חֲרַף פירוש כפול: הוא חידד – וגם הוא נזף, קילל. ובעצם, המשמעות המילולית המקורית היתה לומר דברים חדים. חֻרְפָּה היא בעברית נאה השפה החדה של סכין או כלי אחר, בעקבות הארמית חוּרְפָּא דְסַכִּינָא.
המשמעות השנייה היא זו של עונת החורף, זו שחוֹרפים אותה ואולי גם חוֹרפּים בה לא מעט (יחי ההבדל הקטן שעושה הדגש). ממנה נגזרו גם חורפי, שמה של ציפור שלפי המגדיר "חולפת וחורפת", באנגלית היא siskin ובשמה המדעי היא Carduelis spinus – וגם החוֹרפן, המינק, אשר שמו קשור לחורף דווקא בגלל הפרווה המחממת שהיתה נחשבת מאוד בימים שה-politically correct טרם בא לעולם.
אמרנו חורף – אבל יש כאן בלבול לא קטן: המילון האטימולוגי מגדיר את החורף גם כסתיו, תקופת-האסיף של הפירות! ובערבית פועל דומה משמש כדי לציין מי שאוסף את הפירות, וגם פירות שנקטפו, והמילה חריף בערבית היא – סתיו. וכדי שהתסבוכת תהייה שלימה: בערבית שִׁיתִּי (קרוב מאוד לסתיו שלנו!) הוא חורף, והוא-הוא העונה הגשומה, כמו גם בארמית סִתְוָא או שִׁתְוָא. ובמילון בן-יהודה תמצאו כך: "חורף, זמן השנה שאחרי הקיץ, ראשית ימי הגשמים והקור, autumn" ואילו הסתיו הוא "ימות הגשמים בא"י, winter, rainy season". אבל בהמשך הוא מתרצה ואומר על הסתיו: "ובספרות החדשה במשמעות העונה שאחרי הקיץ, autumn". והוא גם מצטט את התיאור היפה הזה: "והעת אשר במשך שלו יִכְלֶה החום מעט-מעט והקור ימלא את מקומו, יכנה בשם סתיו". אמוֹר מעתה: סתיו הוא עונת הגשם, ומישהו אצלנו חָרַפּ בשמירה על מקורות הלשון – ומסר את שמה לחורף. לַחרוֹפּ? זה כבר מיידיש, שם כּרָאפּען פירושו לנחור, וממנה היתה הדרך קצרה לחְרוֹפּ.
אז מה, מישהו התחַרְפן כאן? לפי מילון הסלנג של רוביק רוזנטל, להתחרפן באה מן הערבית חַ'רְפָאן, אדם רפה-שכל, סנילי.
הלטינית, ובעקבותיה שפות מודרניות, יוצאת מהפועל hibernare, לחרוֹף, לעבור את החורף. שפות רבות שאלוּ נגזרות משורש זה לשימושים שונים החל מ-bimus בלטינית שפירושה בן שנתיים (כלומר, שני חורפים) – ועד, כמה שזה רחוק, הרי ההימלאיה, מילה שפירושה "משכן שלג", כאשר ה-himah שהוא השלג, לקוח מן ה-hibernare. יש כמובן נגזרות קרובות ופשוטות יותר: hiver בצרפתית ו-inverno באיטלקית הן בפשטות חורף. ולמה אמרנו שהאירים התחרפנו? השם המקורי של אירלנד היה Iverna משורש בלשון הקֶלטית, וממנה זה התפתח גם לשם המודרני Eire. אבל כדי "ללַטֵן" את השם, הסבו את שמה של הארץ ל-Hibernia, ובכך קשרו גם את שמה לחורף, כאילו שהוא חסר שם. מאז, Hibernian הוא כל מה שאירי, ואולי בראש וראשונה בָּארים ומסעדות, וקבוצת כדורגל – שהיא דווקא מסקוטלנד…
כתיבת תגובה