על מקור המילים: אמון, אמינות, אמנה, אומנה, מאמן, אומן, מרס, ערס-פואטיקה.
צריך לא מעט חוש אוֹמנותי כדי להציג למישהו את ההבדל בין אוֹמן לאוּמן, ובין אוֹמנות לאוּמנות, ולעשות זאת במידה כזו של אֲמִינוּת, שהוא יאמין להבחנה ויענה עליה אָמֵן. ניחשתם נכון: השורש א-מ-ן הוא שיעסיק אותנו. כדי לחסוך את ההתלבטות בקריאת הניקוד, אָמָּן (קמץ קטן באלף) ייקרא אוֹמָן, וחברו יהיה אוּמָן, ולכן תחומי הפעילות שלהם ייקראו אוֹמָנוּת ואוּמָנות, אבל השורש הבסיסי המשותף להם ולמילים נוספות הוא אמן.
בשפתנו היום, אנחנו עושים הבדלה ברורה בין אוֹמָן, מי שעוסק באוֹמנות, כגון צייר או פסל – ובין האוּמָן שהוא בעל מלאכה. המקורות העבריים מתייחסים בעיקר לאוּמן, וכך תמצאו בהם "רופא אוּמן", "טבח אוּמן", וגם סוגייה כלכלית הנוגעת לתשלום שכרם של בעלי מלאכה "השׂוכר את האוּמנים" במסכת בבא מציעא – אבל, כדי להרבות בלבול, תמצאו גם "רופא אוֹמן". ודי לראות את הדיון במילונו של אליעזר בן-יהודה על גרסאות שונות לאותה מילה ובאותה משמעות, פעם אוּמן ופעם אוֹמן. וחשוב מכל לזכור את המאמר התלמודי: "כָּל שֶׁאֵינוֹ מְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת, מְלַמְּדוֹ לִיסְטוּת". בעניין זה, מילון אבן שושן חד-משמעי, והוא מצרף פסוק זה לערך אוּמָנות, מלאכה, מקצוע – ולא למה שבתחום האומנותי. אשרי המאמין.
הרחבת העניין היא שהשורש היסודי אמן משותף לכל השפות השמיות (כגון המילה אַמִינָה, ביטחון בערבית), ועיקרו, לפי בן-יהודה, "חוזק והתמדה וקיום", וכבר עסקנו בכך בעבר. מכאן גם אֵמון, נאמנות ואֲמינות וגם אֲמָנָה, כמו זו הנחתֶמֶת בין מדינות, וגם השגריר מוסר את כתב-האמנתו. ואם הוא מאמין בשליחותו, בוודאי איננו קְטַן-אֲמָנָה, ופירושו שהוא בעל אמונה. מכאן גם המילה אוֹמְנָה, חינוך (כמו בצירוף המילים משפחת-אומנה) וכמו במגילת אסתר: "וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ". ואומנה, בניקוד אחר אבל בהגייה זהה, היא מילה עברית יפה לעמוד הנושא את הבניין. ולא שכחנו כמובן את האומֵן והאומֶנֶת, המחנכים ומאַמנים את הילד. האומנם? כן, גם מילה זו מאותו מקור, וגם היא שעוּנה על כך שזו מילה שמבטאת – לעתים בצורה של שאלה – ביטחון, ציון שכך באמת הדבר, אומנם כן.
השפות האחרות גם הן לא פטורות מן הקרבה והבלבול בין אוֹמנות לאוּמנות: בצורות דומות, לפי השפה, המילה היא art, arte וכדומה וכולן שאולות מן הלטינית ars, אוֹמנות. אבל, אם artifact הוא חפץ אומנותי שיצר אוֹמן – הרי שבעל המלאכה נקרא artisan ומילה דומה שמוּרה למעשה ידיו, מלאכת יד באופן כללי. ו-artificial הוא משהו מלאכותי, מעשה-ידיו של בעל מלאכה! ישנם חוקרים הקושרים את המילה לשורש לשוני קדום יותר שמשמעו הכללי חיבּור, משהו שחוּבַּר ביחד, וממנו למשל גם המילה arm, זרוע, וגם arthritis, דלקת-מיפרקים, ואפילו article, שמקובל להבין כמאמר, אבל בעצם המדובר בפֶרֶק! אבל אנחנו נתמקד בצד האומנותי, כי הצטרפו לו הרבה מאוד חיבורים לשוניים, החל מ-art deco ו-art nouveaux ככינוי לזרמים באומנות – וכלה ב-martial arts, אומנויות לחימה, מונח הכולל בתוכו גם את Mars (מרס), אל המלחמה.
ואיך התגנבו העַרסים לכל מעשה האומנות הזה? על ה-ars, האומנות, נסמכת גם ה- ars poetica, שהיא יצירת אומנות העוסקת באומנות וביצירתה. יש לכך דוגמאות לא מעטות, כגון "לא זכיתי באור מן ההפקר" שבו מתאר ביאליק את תהליך היצירה של השירה שלו – ועד האומן המצייר או מפסל את עצמו, וגם היצירה המפורסמת "ידיים רושמות" של מ.ק. אֶשֶר. ומכאן, קבוצת יוצרים ישראליים ממוצא מזרחי שהקימה את קבוצת ערס-פואטיקה.
ולא נותר אלא לסיים באמרה הלטינית Ars longa, vita brevis – האומנות ארוכה, החיים קצרים – ולהשיב ב"אָמֵן, כן יהי רצון".
כתיבת תגובה