על שרידים של יחסות שמוצאים בתנ"ך – אוסרי לגפן, בנו בעור, שלמה ושילה.

@yiramne

תופעות כתיב שכנראה לא שמעתם עליהן מעולם! (פרשת ויחי) #לומדים_עם_טיקטוק #לומדיםעםטיקטוק #עברית #לשון #השפה_העברית #דקדוק #פרשתשבוע #פרשתהשבוע #פש #תנך #מקרא #יהדות #דברתורה #תורה #פרשה #ספרבראשית #פסוק #פסוקים #דברתורהלשוני #דתלשוני #סיומתעתיקה #עבריתעתיקה #סיומתשנעלמה #צורהעתיקה #צורהשנעלמה #ויו #הא #אוסרי #עירו #סותו #בנובעור #אהלה #פרעה #שלמה #שילה #כתיבעתיק @ירעם נתניהו

♬ צליל מקורי – ירעם נתניהו

תמלול:

כנראה לא תשמעו את זה בשום מקום אחר.

כתוב בפרשת ויחי: אֹסְרִי לַגֶּפֶן (עירה) עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ.

יש בפסוק הזה כמה תופְעות כתיב מעניינות, אבל לפני כן אסביר את הפסוק:

(איש יהודה) אוסר (קושר) לגפן את העַיר (החמור הצעיר) שלו, ולענף הגפן (שורקה) את בן אתונו (את הבן של האתון שלו) – כלומר היו"ד באֹסְרִי ובמילה בְּנִי מיותרת.

מקובל להסביר את היו"ד הזאת כשריד של יחסה – סיומת עתיקה שהייתה בעברית ובשפות שמיות אחרות ותפקידה לסמן את התפקיד התחבירי של המילה (אם היא היא נושא או מושא וכדומה).

בעברית הסיומת הזו נעלמה בשלב קדום של העברית, ומוצאים שרידים שלה בפסוק כמו שלנו: אֹסְרִי לַגֶּפֶן – אוסר, בְּנִי אֲתֹנוֹ – בן אתונו, וכן בפסוקים: הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם – היושב בשמיים, גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה – גנובת יום וגנובת לילה, וגם בסיומת וי"ו, כמו: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר – בן בעור, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה […] וְחַיְתוֹ אֶרֶץ – וחיית ארץ.

אגב, עד היום יש יחסות האלה בערבית הספרותית.

נחזור לפסוק שלנו: אֹסְרִי לַגֶּפֶן (עירה) עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ – שימו לב לכתיב של המילים עירֹה (העַיִר שלו) – מופיע בה"א ולא בוי"ו כצפוי.

זה כתיב עתיק המצוי לא מעט במקרא, כגון בהמשך הפסוק: כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים (סותה) סוּתוֹ (סותו=בגדו) – סותֹה כתוב בה"א במקום בוי"ו, וכן: וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל – הכוונה לאהלו, וגם את השמות הפרטיים: שלמה, שילה, פרעה, היינו מצפים שיופיעו בוי"ו ולא בה"א, וגם פה יש שריד לכתיב העתיק.