על מקור המילים: חך, חניך, חנוכה, חינוך, חניכיים, חניכה.
קצת חינוך, זה מה שחסר לכם! אל תיפגעו, כי רק התכּוַונוּ לכך שה"רגע" עוסק בחינוך, בתקווה שהדברים יערבו לחִכְּכם.
החינוך אומנם מתחיל בבית, אבל מבחינה לשונית הוא מתחיל בחֵךְ – כן, אותו איבר הנמצא ברום חלל הפה, ואליו תדבַּק לשוני "אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי". אבל כיצד קשור החך לחינוך? לבן-יהודה, המביא דברים בשם חכמי הלשון, הסבר מעניין הנסמך גם על הקשר מילולי וענייני דומה בשפה הערבית: "שנסתעף המושג הזה מהמשמעות העיקרית של השם חֵך שהוא במקום חִנך, עפ"י המנהג הקדום שהיה אצל השמיים שכשנולד ילד היו לועסים תמר והיו מחככים בזה את חִכּוֹ של הילוד, בתחילה אולי כדי להסיר משם את הרירים, ואח"כ נעשה זה כעין מנהג פחות או יותר קדוש". ועוד הוא מספר על "עבד-אלה אבן אלזֻביר שחינך אותו מוחמד בתמר שלעס בפיו והיה הרוק של הנביא הדבר הראשון שירד לתוך בטנו של הילד הזה". חוקר המילים קליין מאשר מקור מילולי זה, וגם משווה בין שלוש מילים בערבית דומות זו לזו – וגם דומות מאוד למילה חנך – שמשמעותן חֵךְ, שפשוף חיכו של התינוק – וחִינך, הוֹרָה, הִדריך. מי שלומד במוסד חינוכי הוא חניך – אבל האם שני תלמידים הם חניכַיִם? החניכיים שעליהן צומחות השיניים – ובצורה זוגית אחרת חִנְכַּיִם – הן הריבוי של חֵנֶךֶ, שהוא כמו חֵךְ, קרוב לו גם אנטומית וגם מילולית (וגם לשונית, ליד הלשון…)
החניך והחניכה לומדים במוסד החינוכי – אבל חֲנִיכָה היא גם כינוי, שם נוסף, שם משפחה. וכך אומר התלמוד: "נראה זה הגט של אדם אחר שיש לו שם וחניכה… אלא חניכה שהמשפחה נקראת על שמה". מה המקור לשימוש זה? אולי, שוב לפי בן-יהודה, "יש מי שגזרוהו מן חנך ואמרו שהוא כינוי שצריך להתרגל לו. אך אין זה מחוור".
ומה בעניין חנוּכַּת הבית וחג החנוכָּה? מתברר, כי הפועל בתצורותיו השונות שימש גם במשמעות של חינוך, כגון זה של ילדים, וגם במשמעות להתחיל להשתמש במשהו. במקורות תמצאו "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ" וגם את "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" – אבל, גם חִנֵּךְ שפירושו כמו חָנַךְ בית חדש, וגם חִנֵּךְ את הילד, וגם נֶחְנַךְ והִתְחַנֵּךְ בשתי המשמעויות.
ואחרי שחנכנו לנער, גם אם דרך החינוך הזו לא ערבה לחיכו, במסגרת שעת-חינוך זו נראה כיצד טיפלו בכך הלשונות האחרות. אצלם, לא תמרים ולא חניכיים. הראשונים, כרגיל, הם היוונים, שאצלם המחנך היה פדגוג, מוליך הילדים, מפני ש-pais הוא ילד ו-paideia היא חינוך, והיא זו שתמצאו במילה אנציקלופדיה, חינוך מקיף.
לשונות אירופה הלכו דווקא אחרי הלטינית ויצרו את education האנגלית ודומותיה, שהיא ככל הנראה מן הצירוף של ex (החוצה, להוציא) + ducere (להוביל, פועַל שכבר פגשנו באמת-המים, האקוודוקט, וכלה בדוּצֶ'ה, המנהיג הפשיסטי). במסגרת החינוך לבריאות, בוודאי מחנכים גם שם להיגיינה של השיניים והחניכיים, אבל אצלם אין שום קשר בין המילים: באנגלית החניכיים הן gums (וביחיד gum, ואין כל קשר לגוּמי) – בעוד שהלשונות הלטיניות שימרו את המקור gingiva ויצרו למשל את genvice בצרפתית. וכמובן, מקום של כבוד שמור לשמותיהן של מחלות: gingivitis לדלקת של רקמת החניכיים, וקרובתה חַנֶּכֶת בעברית (וכיוון שאנחנו מחונכים היטב, חסכנו מכם את מראהּ האמיתי והסתפקנו בפה בריא-חניכיים).
כתיבת תגובה