"בעלי מלשון בעלות, ואני לא הרכוש שלו" – טענה זו שומעים מנשים מסוימות בשנים האחרונות, בלי להביא בחשבון שגם לצמחונים יש מטבח, והוא קשור למילה טבח, ושגם מי שאינו מאמין באסטרולוגיה מאחל "מזל טוב". קצת על אובדן המשמעות המקורית של מילים שכולנו משתמשים בהן היום בלי לחשוב על המשמעות המקורית שעלולה להפריע לאנשים מסוימים.
(לחצו להגדלה)
מגזין 14, אדר ב תשפ"ד (מרץ 2024), גיליון מספר32
הטור בטקסט "חי":
בשנים האחרונות נרשמת אי-נוחות בקרב חוגים מסוימים, בעיקר מן הצד הנשי הפמיניסטי, בנוגע לשימוש במילה "בעלי". הסיבה: בעל מלשון בעלות ובעילה (ואלה קשורים לשֵם האל בעל, הקשור לפריון האדמה).
עוד רגע אגיב על עצם הטענה, אבל לפני כן הינה כמה חלופות שהציעה האקדמיה ללשון למילה בעלי, כולל האתגרים שיש בחלופות האלה:
אישי – כמו שאומר הנביא הושע: וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי (ב, יח).
גם ראש הממשלה הראשון שלנו, דוד בן־גוריון, הציע להשתמש בטפסים רשמיים של המדינה במילה אישי במקום בעלי.
הבעיה: השם אישי מוצלח כשהאישה אומרת "זה אישי", אבל מה הגבר יגיד, "אני אישה?" עליו להקפיד לומר אישהּ במפיק או לפרק את השם ולומר "האיש שלה".
איש ברית – על בסיס הפסוק בספר במלאכי: הִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ (ב, יד).
הבעיה: צירוף זה נשמע לא נוח במיוחד, ולכן אינו שימושי מאוד.
יש עוד חלופות שהציעה האקדמיה ללשון, אבל גם הן לא ממש מוצלחות לטעמי, ובהן: חֲבֵרָה, רֵעי, זוּגִי, נְשׂוּאִי.
עד כאן סקירת החלופות לבעלי, וכעת לעצם הטענה על הקשר שבין בעל ובין בעלות ובעילה: נכון, במקור זה הקשר, אבל לאורך כל ההיסטוריה במקורות העברית המילה בעלי מציינת רק את הגבר שהאישה נשואה לו, והיא אינה בשימוש המציין בעלות על דברים אחרים. כשמדובר בבעלות (=אדנות) על דברים אחרים משתמשים בצורות אחרות, כמו: הוא הבעלים של המסעדה, בעל המסעדה, בעלֵי המסעדה.
זאת ועוד, יש עוד מילים שיש להכניס ל"רשימה השחורה" כי במקור הן ציינו משהו "בעייתי", אבל בפועל לאורך השנים התעמעמה המשמעות המקורית של המילים הללו עד שלפעמים לא מרגישים בה, כמו שקרה למילה בעלי. מי שמתעקש (או מתעקשת) על חוסר השימוש במילה בעלי, כדאי שיביא בחשבון גם את המילים האלה, כמו שאדגים כאן.
אדונִי
אדון הוא מושל ושליט, כמו אומר עבד אברהם על בנו יצחק: וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי (בראשית כד, סה).
לפי זה אדוני = המושל שלי, המושל בי.
אבל המילה אדון, אדוני, משמשת גם בפנייה של נימוס בלי כל קשר לאדנות בפועל, כמו שאומרת רבקה לעבד אברהם: וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ (בראשית כד, יח).
וכן בימינו, אף על פי שאיננו עבדים של הנמען: אדוני ראש העיר, אדוני ראש הממשלה וגם אדון כהן ועוד.
רובע
בעבר היו ערים שהיו מחולקות לארבעה חלקים, ומכאן המונח רובע, מלשון רֶבַע, ארבע. כך גם בלשונות אירופה, באנגלית למשל quarter משמעו גם רוֹבע וגם רֶבע.
ואילו היום רובע הוא חלק מהעיר, שכונה מסוימת, בלי קשר לחלוקה לארבעה חלקים. כמו בניו יורק שם יש רוֹבע הכוּשים, בפריז הרובע הלטיני, וגם פה בארץ, כמו במיזם הזה בעיר לוד.
מזל
במקור יש קשר בין מזל ובין מעמד הכוכבים בשמיים, על בסיס האמונה שמצב הכוכבים משפיע על בני האדם.
מזל במקור הכוונה לכוכב, בעיקר לכוכב שהוא חלק מקבוצת כוכבים. באכדית mazzaltu פירושו מעמד (מעמד הכוכבים) או מצב (מצב הכוכבים), כלומר הצורה שבה הכוכבים עומדים או ניצבים, מסודרים בשמיים (אריה, שור, טלה וכו').
בגלל האמונה שהכוכבים משפיעים על בני האדם, החלה ההשפעה עצמה להיקרא מזל.
לפי זה עולה שמי שאינו מאמין בהשפעה של מעמד/מצב הכוכבים בשמיים עלינו, בני האדם, קרי באסטרולוגיה, וגם מי שדוגל בדעה המובאת בגמרא "אין מזל לישראל" (שבת קנו ע"א), אינו יכול להשתמש היום במילה מזל ולאחל "מזל טוב" או לומר שפלוני זכה בלוטו כי "יש לו מזל".
מטבח
שורש המילה ט-ב-ח קשור לשחיטה, בעיקר של בעלי חיים, כמו שיוסף אומר למשרתו: וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצׇּהֳרָיִם (בראשית מג, טז), אבל גם של בני אדם, כמו שכתוב במגילת איכה: שָׁכְבוּ לָאָרֶץ חוּצוֹת נַעַר וְזָקֵן בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי נָפְלוּ בֶחָרֶב הָרַגְתָּ בְּיוֹם אַפֶּךָ טָבַחְתָּ לֹא חָמָלְתָּ (ב, כא).
טַבָּח הוא מומחה לבישול, ומקורו בשחיטה של בעלי החיים והכנתם לסעודה, וכן בית המטבָּחיים – מקום שחיטת הבהמות לבשר.
בימינו לא טובחים במטבח, אבל מהשורש הזה חידש בן יהודה את המילה מטבח, וכן הוא הושפע מהמילה הערבית מַטְבַּח, שמשמעה בישול.
ככל הידוע לי יש טבחים צמחונים, וגם לצמחונים יש מטבח בבית.
מרדכי
מקור השם בשם האל מַרדוּךּ, האל הראשי של בבל, כמו שאומר ירמיה: הַגִּידוּ בַגּוֹיִם וְהַשְׁמִיעוּ וּשְׂאוּ נֵס הַשְׁמִיעוּ אַל תְּכַחֵדוּ אִמְרוּ נִלְכְּדָה בָבֶל הֹבִישׁ בֵּל חַת מְרֹדָךְ (נ, ב).
אומנם מסורת ההגייה הרווחת של מרדכי היא מָרְדְּכַי – הדל"ת בתנועת e, אבל בכתבי יד (וכן מסורת הקריאה של יוצאי תימן) מנוקד מָרְדֳּכַי – הדל"ת בתנועת o, בדומה לשם האל מַרדוּך, שם מופיע בתנועת u המתחלפת בתנועת o (למשל: קֻרְבָּן=קׇרְבָּן, עֻזִּי=עׇזִּי [קרי: עוזי]).
היום השם מרדכי הוא שם יהודי כשר.
תמוז
שם החודש נזכר בספר יחזקאל כחלק מפולחן אלילי: וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז (ח, יד), וידועה אמרת חז"ל "שמות חודשים עלו בידם מבבל" (ירושלמי, ראש השנה א, ב), ובה הסבר לשמות החֲדשים של חודשי השנה שנזכרים בספרים שנכתבו בתקופות המאוחרות לחורבן הבית הראשון. כלומר, שמות החודשים שאנו משתמשים בהם היום מקורם מבבל, שׁם דיברו אכדית וארמית, וגולי בבל שחזרו מהגלות (בסוף המאה השישית לפני ספירת הנוצרים) העלו עימם גם את שמות החודשים הבבליים, שהכירו כנראה בתיווך של השפה הארמית.
מקור שם החודש תמוז במילה השומרית DUMU.ZI(D) (דומוזי), שפירושה המילולי הוא הבן הנאמן או הבן החי. דומוזי היה שמו של אחד האלים באזור בבל, ופולחן הקשור אליו נערך כנראה בחודש הזה, ועל דרך חילופי דל"ת בתי"ו התחלף השם לתמוז.
היום כל שמות החודשים, תשרי, מרחשוון וכו', מוגדרים שמות עבריים ומוצעים כחלופה לשמות הלועזיים ינואר, פברואר, מרץ וכו'.
רוצים להתעדכן כשההסכת הבא יעלה? רוצים לקבל עדכון כשעולה רשומה חדשה לאתר?
לחצו כאן והצטרפו לרשימת התפוצה של "לשוניאדה"
כתיבת תגובה