סודות ההדגשה בשפת עברית (פרשת ויקהל)

יש בעברית מגוון רב של דרכים כדי להדגיש, לחזק ולהעצים:

• חזרה על אותה המילה ממש

רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ. וכן בימינו: משהו-משהו, גבר-גבר.

• חזרה על מילה קרובה

כמו שמופיע בפרשת ויקהל: וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לה'.

• שם ביחיד שמופיע לצד אותו השם ברבים

• בלשון חז"ל מוצאים גם שתי צורות רבים זו לצד זו:

• צורת מקור ליד פועַל

אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ – עצם הישנות השורש כבר מדגישה, ודרך זו שגורה במקרא.

• שימוש בצמדי נרדפים

לַעג וָקֶלס, סוּפה וסערה, עני ואביון, צרה ומצוקה. וגם בימינו: בושה וחרפה, איום ונורא, נורא ואיום.

• שימוש בשורש דומה בתבנית שונה

חכמים מחוכמים, רשע מרושע, ובלשון העממית שלנו: טיפש מטופש, אפס מאופס, קִשקוש מקושקש.