בלי מתום

מנחם: שלום, כאן מנחם פרי ורות אלמגור-רמון. "הם גרו בעיבורה של העיר, ממש בלב לבה, והתנהגותם הייתה למופת לא היה בה מתום". שני ביטויים יפים אמרנו, אבל האם השימוש בהם נכון?

רותי: אתה יודע, מנחם, דווקא ביטויים יפים, מן המקורות העתיקים שלנו, משמעותם מתהפכת היום לפעמים בדיבור או בכתיבה:

עיבור של עיר איננו לב לבה אלא דווקא השוליים, החלק הנוסף סביבה. מבלבל כאן ביטוי אחר – טבורה של עיר – זה באמת המרכז. אבל העיבור הוא הפרוורים הנוספים סביב העיר. עיבור העיר, כמו כל עיבור אחר, הוא תוספת:  שנה מעוברת היא שנה שנוסף לה משהו, נוסף לה חודש, ואישה מעוברת – גם לה נוסף משהו. והתוספת המבורכת הזאת, אף היא מאותו השורש – עובר. כל עיבור, יש בו אפוא תוספת.

והביטוי השני – בלי מתום, פירושו: בלי מקום אחד תמים, שלם, כלומר – כולו פצע, כולו רע. "מכף רגל ועד ראש אין בו מתום, פצע וְחבורה ומכה טרייה" – כך אומר ישעיהו הנביא. מתום  הוא  שלמות.  אין בו מתום – אין בו מקום שלם.

על התנהגות למופת אפשר לומר שכולה מתום. הם גרו בטבורה של עיר והתנהגותם – כולה מתום.

מנחם:  רא"ר – תודה רבה.

מה דעתך על אלה?

עם הלשון בחוץ – ניבים וצירופים המשמשים היום במשמעות הפוכה מהמקור חלומות – יש בהם ממש או שווא ידברו? ביטויים ביידיש לפניי ולפנים; לפנים משורת הדין