על המשמעויות השונות של "לצוות" ועל הקשר לצוואה ומניין מקור הביטוי "במותם ציוו לנו את החיים".
מנחם: כאן מנחם פרי ורא"ר ברגע של עברית. ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אנחנו מבכים את מתינו ואומרים עליהם: "במותם ציוו לנו את החיים". מניין האמירה הזאת, רותי?
רותי: את השורה "במותם ציוו לנו את החיים" כותב חיים נחמן ביאליק בשירו – "אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁךָ לָדַעַת". ביאליק מוצא את מָעוז הרוח היהודית, את מָעוז הנהרגים על קידוש השם ואת מָעוז הנחמה בכל הדורות – בבית המדרש: "בית חיינו" הוא מכנה את בית המדרש, ומעלה את הסברה, שבאי בית המדרש, אשר שיקעו בו את בכיים ואת יגונם, אולי "דִמְעוֹתֵיהֶם הֶעֱבִירוּנוּ וַיְבִיאוּנוּ עַד-הֲלֹם, וּבְמוֹתָם צִוּוּ לָנוּ אֶת-הַחַיִּים".
מה פירוש "לצוות את החיים"? שלוש משמעויות עיקריות לפועל 'לצוות' – כולן מן התנ"ך: לתת פקודה, הוראה; למנות לתפקיד, כבפסוק "צוִּיתי שופטים על עמי", וגם: להודיע על הרצון לאחר המוות: אדם מצווה את רכושו לבני משפחתו, לחבריו או לגוף ציבורי, ומצווה את גופתו למדע. מכאן – צוואה: הודעתו של אדם בכתב או בעל-פה על רצונו בכל אשר ייעשה בגופו וברכושו לאחר מותו. המילה צוואה במשמעות הזאת משמשת מימי הגאונים וְאילך. קודם לכן, בלשון המדרש, צוואה היא ציווי כלשהו מן התורה. היום יש צוואה שהיא מסמך משפטי ויש צוואה רוחנית, ואליה כיוון ביאליק בשורותיו: "וּבְמוֹתָם צִוּוּ לָנוּ אֶת-הַחַיִּים, הַחַיִּים עַד-הָעוֹלָם"!
מנחם: רא"ר, תודה רבה.
כתיבת תגובה