על צעדה ועל מצעד, ועל המשמעות המקורית של המילים.
מנחם: יום הזיכרון לשואה ולגבורה יצוין היום, כבכל שנה, במחנה ההשמדה אושוויץ. ישתתפו בו אלפי צעירים יהודים מן הארץ ומן התפוצות, לאחר שצעדו מאושוויץ לבירקנאו. זו שנתה העשרים ושלוש של הצעִידה הזאת, ומראשיתה הוא נקראה – "מצעד החיים". מה נוכל לומר על השם "מצעד החיים", רות אלמגור-רמון?
רותי: נראה ששם מתאים יותר לא היה יכול להינתן לצעידה במועד הזה על אדמת פולין. טבע אותו העיתונאי והסופר מאיר עוזיאל, מיוזמי מצעד החיים. המילה 'מצעד' מזכירה את המילה צעדה שבביטוי "צעדות המוות" – Todesmärsche בגרמנית – כינוין של הולכות היהודים בתנאים מחפירים מן הגטאות, ממחנות השבויים וממחנות הריכוז במטרה ברורה – לרצוח אותם בדרך או בסיומה של הדרך. צירוף הלשון "מצעד החיים" הוא ניגודו המוחלט של "צעדת המוות".
"צעדה" – מקורה בתיאור קול המאותת לדוד שהפלשתים מתקרבים אליו כדי להילחם בו, ולא ברור אם הקול הוא קול צעדים או קולותיהם של ענפי העצים שהאויב מגיע דרכם. ו"מצעד" – מן הביטוי במזמור תהלים "מצעדי גבר", המביע כוח, עצמה וביטחון, ומכאן בלשון ימינו: מצעד צבאי. המילה 'חיים' – דו-משמעית: היפוכו של מוות, וגם – היפוכו של – מתים. ולכן גם "מצעד החיים" הוא צירוף דו משמעי, ומכאן הייחוד שבו: מצעד של חיים – ולא של מוות, אבל גם – מצעד של אנשים חיים. צעירים יהודים מכל העולם צועדים מרצונם ומסמלים גם את החיים, חייהם וחיי האומה הישראלית, וגם את היותם אנשים חיים במדינה עצמאית.
כתיבת תגובה