על הגיית המילה עורק בשני מובניה ועל הקשר לשפה הערבית.
מנחם: שלום לרות אלמגור-רמון. כאן מנחם פרי, והיום -שיעור קצר בשפת הגוף: איך נקרא הצינור המוביל דם מן הלב אל הגוף?
רותי: לשמו של כלי הדם הזה נגיע מיד, אך נקדים ונאמר שהוא משתבש בפינו – גם בפי הרופאים שבקרבנו, וגם אצל העוסקים בתחבורה.
מקורה של המילה באמירה אחת של איוב המתאר את לילותיו הקשים: "לַיְלָה עֲצָמַי נִקַּר מֵעָלָי וְעֹרְקַי לֹא יִשְׁכָּבוּן" – עצמותיו כואבות כאילו מנקרים אותן, ולעורקיו אין מנוח.
הצורה "עורקיו", כפי שהיא כתובה, יכולה להיגזר רק ממילה אחת – עורֵ֫ק, ולא "עֹ֫רֶק" – בדיוק כמו עורק מן הצבא, אף על פי שלא ברור אם יש קשר בין המילים. עורק, וצורת הרבים – עורְקים, ולא "עורָקים". כלומר לא כמו ע֫וֹדֶף עודָפים, אלא כמו: עודֵ֫ף – עודְפים. המפרשים, כבר בימי הביניים פירשו: עורקים – צינורות הדם – על-פי הערבית עורוק, וביחיד – עִרק. המשמעות המילולית של השורש בערבית היא – שורש, ומכאן – גידים וצינורות דם, המזכירים בצורתם שורשים. ובעברית – שלא כמו חלקים אחרים בגוף כמו עורף או אוזן, המילה עורק – צורתה כצורת פועל בהווה – עור֫ק ראשי, ובריבוי: עורְקים. עורקים ראשיים ועבים, למשל, המתפצלים לעורקים דקים יותר. עורקים יש גם בעלים, ובהם עובר המזון לחלקי הצמח, וכמובן – בכבישים: עורקי תחבורה המובילים את התנועה בין ערים גדולות.
מנחם: רא"ר – תודה רבה!
כתיבת תגובה