על פירוש המילה צנינים וגם מה צורת היחיד שלה.

מנחם: שלום לרות אלמגור-רמון, כאן מנחם פרי. "פעולתו של ראש המועצה הייתה לצנינים בעיני התושבים" – מהם הצנינים האלה, רותי, ומה רע בהם?

רותי:  אולי לא רע כל כך, אבל דוקר: צנינים הם קוצים, היחיד כנראה צָנין, ויש גם – פעם אחת בספר משלי – צנים, כנראה גם הם קוצים, וצורת היחיד המשוערת היא צן: "צִנִּים פַּחִים" כתוב שם – קוצים שהם מעין מוקשים, ומוסיפים שם  ש"שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם". צנּים – בנו"ן כפולה – דגושה בדגש חזק, וצנינים – בשתי נו"נין. יהושע, כשהוא מזהיר את העם הנכנס לארץ ישראל מפני התרחקות מאלוהיו, רואה בצנינים פח ומוקש. וכך הוא ממחיש את הנזק שיגרמו להם אויביהם: "וְהָיוּ לָכֶם לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ… וְלִצְנִנִים בְּעֵינֵיכֶם עַד אֲבָדְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת". האויבים ידמו למוקשים ולקוצים. ייתכן שיהושע למד ממשה, שהשתמש קודם לכן בתמונת האויבים המציקים כצנינים, והזהיר את הנודדים במדבר מפני שאננות בכל הקשור לעמים היושבים בארץ: "וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם", הוא אומר להם: שכים – בשׂי"ן, גם הם קוצים, והם מולידיהן של הסיכות בנות ימינו. צורת היחיד של שכים היא שֵׂך, בדיוק כמו צן מ-צנים. אבל אנחנו עוסקים היום בַּקוצים הנקראים צנינים, ובביטוי שירשנו מדברי משה וממשיכו יהושע: "היה בעיניו לצנינים" – הציק לו כמו קוץ.

מנחם: רא"ר – תודה רבה!