קלמר וקלמרי

מנחם: שלום, כאן מנחם פרי ורות אלמגור-רמון. לכל תלמיד יש תיק, ובכל תיק יש  קלמר. קלמר – נשמע תוצרת חוץ – זאת באמת מילה זרה?

רותי: כן. והקלמר לא תמיד היה קלמר. במשנה מוצאים  קלמרין.  צורת יחיד ממין נקבה: "קלמרין של יוסף הכהן הייתה נקובה בצדה" – קלמרין נקובה. קלמרין  – לפי רוב הפירושים קסת דיו – קסת  ששפתה שקועה. בתלמוד הירושלמי נזכרת קלמרין ממש במשמעה היום – קופסה לעטים ולניירות: "הנייר והקולמוס – דבר של כבוד – קלמרין צריכה".  כלומר ראויים הנייר והקולמוס – העט – למקום של כבוד כמו קלמרין. נראה שהמילה "קלמרין" נתפסה כצורת רבים, ובעברית החדשה גזרו ממנה צורת יחיד חדשה – קלמר.

הקלמר בן ימינו הוא קופסה או נרתיק לכלי כתיבה. אבל החלק המעניין בכל סיפור הזה הוא הקשר של המילה קלמר למילים אחרות שאנחנו מכירים: כבר הזכרנו את המובאה שנאמר בה שהקולמוס ראוי לקלמרין. ובאמת  שתי המילים ממקור אחד –  מן המילה היוונית kalamos – קנה, וגם עט עשוי קנה. ומכאן גם המילה הערבית קלם עט, ומפתיע יותר – בעל החיים הנערץ במטבחים מסוימים – קלמארי. קלמארי הוא סוג של דיונון, ששמו מורכב מדיו ונון – דג בארמית. הדיונון שייך למערכת הרכיכות והוא קרובו של התמנון שהתפרסם השנה בחכמתו. את שמם קיבלו הדיונונים משובל הדיו שהם פולטים כשהם בורחים מטורפיהם. אחד הדיונונים הוא כאמור הקלמארי. קולמוס, קלמר, קלם וקלמארי – כולם בקופסה אחת.

מנחם:  רות אלמגור-רמון – תודה רבה.

מה דעתך על אלה?

חוזר מנכ"ל – מה חוזר פה? קלאס – מה מקור שם המשחק ששיחקנו בילדות? מסיבת התה של בוסטון – על המילה מסיבה נאום