שמנה וסלתה/וסולתה – איך אתם אומרים את זה? (פרשת ויקרא)

הרוב אומר משAמנה ומסAלתה אבל מקור הביטוי הזה בפרשת השבוע שלנו – פרשת ויקרא, שם מופיע על הכהן: וקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצו מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהֹּ.

בלי להתעכב על סדר המילים (קודם סולת ורק אח"כ שמן) ההגייה בפסוק היא: שAמנה, סולתה.

מדוע הרוב אומר שAמנה וסAלתה? הסיבה היא תופעת הגרירה. כיוון שאומרים שAמנה נגררים גם לומר סAלתה במקום סולתה. תופעת הגרירה נמצאת כבר בתנ"ך, והיא נמצאת גם בלשון חז"ל ועוד וכן בימינו, וכאןן תמצאו עוד דוגמות לתופעה.

אגב, ההיגיון בביטוי שלנו (משמנה וסלתה) הוא שהסולת והשמן המרכיבים את קורבן המנחה נחשבים למוצרים מובחרים, ומכאן הושאל הצירוף לציין אנשים נבחרים וחשובים, כמו: "בכנס היו נציגים מ___ומ___ של החברה".

אתם כבר יודעים מה שתי האפשרויות לומר זאת.