עוד מילים חריגות שאינן מקבלות דגש אחרי בג"ד כפ"ת שאחר שווא נח כמו מרבד, קרבה ושרביט.
מנחם: שלום לרות אלמגור-רמון. כאן מנחם פרי. מדברים אצלנו על שְׁכָבות בתחום הבנייה, למשל, בתחום הגאולוגיה, החברה או המטבח: שכבה של צבע, שכבת קרקע, שכבה חברתית ושכבה של עוגה. מאיזו שכבת לשון היא השכבה, רותי, ולמה שִכְבֿה ולא שִכְבּה, כמו קִצְבּה?
רותי: שכבה יש בתנ"ך – שכבת הטל, למשל: "וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה", כך מתואר שיפור התנאים הכלכליים שזכו בו בני ישראל במדבר לאחר שהלינו לפני משה ואהרן על מצבם.
יש בתנ"ך כמה מילים שבהן האות ב באה אחרי שווא נח, אך שלא כדרך הכלל איננה מקבלת דגש קל. כך גם מרבד, ולא "מרבּד", וכן קרבה ושרביט – ברוב המילים יש רי"ש לפני הבי"ת, וייתכן שחוסר הדגש מושפע מהגיית הרי"ש. שהרי רי"ש איננה מתנהגת ככל האותיות – היא עצמה איננה מקבלת דגש, למשל, איננה נכפלת.
מכל מקום – שכבה בלי דגש, ובריבוי – שְכָבות. בעבר הייתה נטייה לומר "שִכְבות", אבל המורים ומתקני הלשון הצליחו להשגיר את הצורה הנכונה: שְכָבות. וכאן יש מוקש קטן: בסמיכות הצורה 'שְכָבות' משתנה ל-'שִכְבות': שִכְבות קרקע, למשל, וכן: שִכְבות צבע, שִכְבות העוגה ושִכְבות הציבור. נטייה דומה יש למילה סִדרה: צורת הריבוי שלה – סְדָרות, אבל בסמיכות: סִדְרות כרטיסים וסִדְרות טלוויזיה.
נשוב לסיום אל שכבותיו של הציבור, מפני שהעיסוק בהן שכיח מאוד בימינו: בכינוס השתתפו נציגים מכל שכבות הציבור.
מנחם: רות אלמגור-רמון – תודה רבה!
כתיבת תגובה