וגם על משמעות המילה "נשייה" בתהומות הנשייה.
@yiramne שכיח – גם מצוי וגם משהו ששוכחים. איך זה קרה? (פרשת וילך) שכיח דברוהיפוכו מצוי לשון פרשתהשבוע דברתורהלשוני עוד בעניין: @ירעם נתניהו
תמלול:
גלו איך קרה: שכיח – גם מצוי וגם משהו שלא זוכרים.
בפרשת וילך כתוב: וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ.
אונקלוס מתרגם: תִּשָּׁכַח = תִּתְנְשֵׁי.
השורש שׁ-כ-ח שכיח-מצוי במקרא, ומקביל לשורש ש-כ-ח השורש נ-שׁ-ה הנדיר, כמו: נָשִׁיתִי טוֹבָה – שכחתי את האפשרות הטובה או את ימיי הטובים. השורש נ-ש-ה הוא שורש רגיל בארמית, ומכאן גם המילה נְשִׁיָּה = שכחה, המוכרת בימינו בעיקר באמירה: תהום הנשייה.
השורש ש-כ-ח נושא משמעות שונה בעברית ומשמעות שונה בארמית – ומכאן הבלבול בשורש הזה:
בעברית משמעו לשכוח, אבל בארמית משמעו למצוא, כמו: הַשְׁכַּחוּ לְדָנִיֵּאל = מצאו את דניאל. ומהשורש הארמי הזה של ש-כ-ח נגזרו בעברית המילים שָׁכִיחַ, שְׁכִיחוּת, שאינן קשורות לשִׁכחה אלא לדבר מצוי ונפוץ.
כתיבת תגובה