על הקשר בין חפוי ראש ובין חופה וחיילים שמחפים זה על זה בקרב.
תכניתם של סריסי אחשוורוש להרגו הגיעה לאוזניו של מרדכי היהודי, מרדכי סיפר לאסתר, אסתר סיפרה למלך וכך ניצלו חייו. לאחר זמן נזכר אחשוורוש במעשה ההצלה של מרדכי ושאל את המן: "מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ", ואת אשר הציע המן בחשבו שביקרו המלך חפץ, ציווה המלך לעשות למרדכי. למשמע הדברים האלה יצא המן מן הארמון – "אָבֵל וַחֲפוּי ראש".
חָפוי – מכוסה. ובמה היה ראשו של המן מכוסה? או שהיה מכוסה ממש, כמנהגם של אבלים, או שבושה כיסתה את פניו, אותה בושה שעטפה אותו כשמצא אותו אחשורוש שרוע על מיטתה של אסתר וזעם. ושם כתוב – "וּפְנֵי הָמָן חָפוּ". את חיפוי הראש מוצאים גם אצל ירמיהו: על מחפשי המים בעת הבצורת הוא אומר: "שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם בּשׁוּ וְהָכְלְמוּ וְחָפוּ רֹאשָׁם" – כיסו את ראשם מרוב בושה וכלימה או לאות אבל.
מלשון 'חפוי' גזורה גם המילה 'חוּפָּה' – מין 'גג' החופֶה, מכסה את מה שתחתיו.
גם המחפה על מישהו מכסה – מכסה על מעשיו, עוזר לו להעלים אותם, וחיילים הנותנים חיפוי לחבריהם מחפים ומגינים עליהם. המן היה אבל ומלא בושה – חפוי ראש.
כתבה: נורית אלרואי
כתיבת תגובה