על מקור הביטוי ועל החלופה שלו במקורות העברית כולל מנהג יהודי תימן.
רותי: שלום לנ"א. כאן רא"ר. אחת משיטות השכנוע הידועות, המשמשות גם בחינוך, ידועה בַּשם שיטת המקל והגזר. למה מקל, נורית, ולמה גזר, ומניין באו אלינו שני אלה?
נורית: בשיטת המקל והגזר ניתן תגמול חיובי על מעשה חיובי – והוא משול לגזר, ותגמול שלילי על מעשה שלילי, והוא משול למקל.
מקורה של הדרך הזאת בסיפור עם על בעל חמור שניסה לגרום לַחמורו העקשן להתקדם. לשם כך הוא קשר לפני החמור חוט ובקצהו גזר ומאחורי החמור קשר מקל. כאשר החמור התקדם הוא היה יכול לנגוס בגזר, וכשסירב לזוז הוכה במקל. מובן שהחמור העדיף להתקדם.
רותי: ויש דרך דומה המתוארת במקורות שלנו?
נורית: כן. ל"ג בעומר הוא לפי המסורת יום פטירתו של ר' שמעון בר יוחאי. במדרש ויקרא רבה כתוב בשמו: "הככר והמקל ניתנו מכורכין מן השמים. אמר להם (הקב"ה לעם ישראל): אם שמרתם את התורה הרי כיכר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו." במדרש אפוא, המקל – מקל, ואת הגזר מחליף כיכר הלחם.
את שם השיטה – המקל והגזר -ייבאנו כנראה מן האנגלית – Carrot and stick approach, אבל הרעיון מקורי שלנו.
יהודי תימן, לפי עדותו של הבלשן יהודה רצהבי, היטיבו לתאר את שיטת החינוך הזאת בקיצור נמרץ: אחת מכה, אחת רכה, הם אמרו, כלומר יד אחת מכה ויד אחת מלטפת, והרי לנו גם שם משלנו לשיטת המקל והגזר.
רותי: אחת מכה, אחת רכה. תודה רבה נורית אלרואי.
כתיבת תגובה